פלס אלי ז”ל

דף הנצחה לפלס אלי  ז”ל   (10/11/1933 – 04/09/1994)     (  –  כח תשנ”ד )

שם האב: נחמיה. שם האם: טוניה. חבר הקיבוץ משנת 1952 אלי סיים את לימודי בית הספר היסודי בדגניה. משם, עם בני מחזורו, המשיך לבית-ירח. חסרה לו המגמה הטכנית, ובשל כך עבר ללמוד בבית הספר המקצועי “בסמ”ת” שליד הטכניון. הצטיין בלימודיו. התגייס לשירות הצבאי, ושרת בחיל החימוש. עם השחרור, חזר אלי הביתה והתחיל לעבוד במוסך החקלאי. תוך זמן קצר נעשה מרכז המוסך. אהב את עבודתו והתייחס אליה ברצינות. בשנת 1961 נסע אלי לחו”ל, לקורס מיכון חקלאי שנמשך חצי שנה. עם שובו חזר למוסך, לעבודה השוטפת. במקביל, החל לשלב בה את העיסוק שתפס את מירב זמנו ותשומת ליבו – המצאות, פיתוחים ושכלולים שנועדו להקל על חיי החקלאים בעבודתם. ב-1968 התחיל אלי ללמוד הנדסאות מכונות. לאחר שנתיים, בתום לימודיו, חזר אלי למוסך, והמשיך במציאת פתרונות לבעיות בענפים השונים, ולא רק בענפי החקלאות – גם בחדר האוכל, במטבח, במשק המים. וכך, עוד ענפים זכו להנות מפתרונותיו היצירתיים. מכאן הגיע אלי לרפת, שהפכה לעיקר עבודתו. בענף הרפת מצא אלי כר- נרחב לפיתוחים והמצאות. בסופו של דבר, הפך ענף זה לפרוייקט חייו. אלי היה צנוע וענו מטבעו, והסתפק בתואר הנדסאי. מי שלא הסתפק בתואר זה היה משרד הפטנטים שדרש חתימת מהנדס על כל מסמך, המצאה ופטנט. עקב כך, לקח אלי פסק זמן ובגיל 43 יצא ל-4 שנות לימודי הנדסה ב”טכניון”, אותם סיים בהצטיינות. הוא חזר הביתה מצוייד בתואר ובדיפלומת “מהנדס מכונות חקלאיות”. בתחילת שנות ה-70, עם תחילת העבודה על פרוייקט הרפת, הקים אלי עם חברים, את מפעל צח”מ – ציוד חקלאי מיוחד. מפעל בו עבד, ניהל, יזם וביצע עד יום מותו. בשנת 1993 זכה אלי בפרס “אגריטק” היוקרתי של משרד החקלאות, על תרומתו למשק העדר והחלב בישראל ועל מפעל חיים בפיתוח הטכנולוגי בחקלאות. במקביל, נשא אלי את שרה לאישה והקים משפחה. נולדו להם ארבעת ילדיהם שאותם אהב עד מאד. עם זאת, את רוב זמנו הקדיש ללימודים ועבודה ולא הירבה לבלות איתם. כאשר נולדו הנכדים, הם זכו לקבל את כל שהחסיר מילדיו. אלי בילה שעות עם נכדיו, בנה להם צעצועים ומשחקים, טייל איתם בשדות הקיבוץ, סיפר להם סיפורים והעניק להם אהבה , והם – בתורם, החזירו לו אהבה. מכה קשה הוכתה משפחתו והקבוץ, כאשר אלי נספה בחטף. מיום שעמד על דעתו היה יוצר פורה. עשרות שכלולים והמצאות. רשימה מפוארת ומרשימה בכל התחומים הטכניים של חייו-חיינו. במוסך הטרקטורים, במטבח, בבננות, במדגה, בפרדס, בתמרים, בלול, בנוי , ובפנינת חייו – צח”מ. בציוד החליבה וברכב החשמלי. לא קלים היו חייו כיוצר בקיבוץ, בקהילה השמחה לקראתו וחרדה מפניו בעת ובעונה אחת. אלי ידע להיאבק על דרכו וזכה בהדרגה למעמד מיוחד במינו בבית, בחקלאות, בארץ ובעולם. אלי נספה בתאונת דרכים, בערב ראש השנה ה-4.9.1994 . הניח: אישה – שרה, בנים – ארז ודור, בנות – בת-חן וגלית, נכדים ומשפחה. יהי זכרו ברוך.