פלס נחמיה ז”ל

דף הנצחה לפלס נחמיה  ז”ל   (24/01/1909 – 17/11/1987)     (  –  כד תשרי תשמ”ח )

שם האב: אליעזר. שם האם: לאה. חבר הקיבוץ משנת 1941 נחמיה לבית פלבסקי, נולד במוזיר ברוסיה בשנת 1909. בביה”ס התיכון הצטרף לתנועת “החלוץ” ובעוון השתייכותו לתנועה הציונית המחתרתית נאסר ונשלח לגירוש לקזחסטן. שנתיים וחצי היה בגירוש ובסוף 1929 עלה לארץ-ישראל ביחד עם טוניה ז”ל. נחמיה עבד בפרדסי פתח-תקווה ובקבוצת בנין בתל-אביב. הוא וטוניה הצטרפו לארגון להתיישבות של ההגנה בשם “השומרים-הנוטרים” וב-1932 יצאו להתיישבות ב”גן-יבנה” שהייתה אז נקודת היישוב הדרומית ביותר. כבר מראשית בואו לארץ, נרתם לעשייה הביטחונית ובשנת 1930 הצטרף לארגון “ההגנה”. עבר קורס ושימש כמ”כ ב”קבוצה הנודדת” של ההגנה. בגן-יבנה שימש נחמיה כאחראי לנוטרים. בשנת 1939 נשלח לקורס מפקדי מחלקות, וכבוגר קורס זה היה בין ראשוני הקצינים בצבא הגנה לישראל. בשנת 1941 החליטו טוניה ונחמיה לעבור לחיות בקיבוץ. בקשתם התקבלה ולאחר מספר חודשים הגיעו מגן-יבנה עם בניהם אלי ודני. כאן נולד בן הזקונים משהל‘ה. עם חלוף השנים, התרחבה המשפחה והם זכו לחיות באפיקים לצד בניהם, נכדיהם ומשפחותיהם. הענף העיקרי שבו התמחה נחמיה ואף שימש בו כמדריך ארצי, היה ענף המדגה. במקביל לעבודתו במדגה, המשיך נחמיה לעסוק בנושא הביטחוני והיה בצוות המצומצם של בעלי סוד ה”סליקים” באפיקים. לאחר מלחמת השחרור התמנה לסגן מפקד פלוגה בגדוד 920. בשנת 1952 נתמנה למא”ז אפיקים, תפקיד בו שימש עד הגיעו לגיל 50 ושחרורו מצה”ל. נחמיה החשיב מאד את היותו בעל עיטור על”ה, וכחבר במועדון האותות נשא בגאווה את אות- המשמר, אות-ההגנה, אות-מלחמת הקוממיות ואות-סיני. במלחמת יום-הכיפורים התנדב ועבד חודש ימים בתיקון זחלמ”ים במחנה צבאי. בצד עיסוקיו המקצועיים והביטחוניים פיתח נחמיה את תחביבו בבולאות. הוא הקדיש זמן רב וידע עצום לנושא זה, בעיקר בתחום בולי-ישראל. לאחר סיום תפקידו כמזכיר לענייני עבודה, בשנת 1957 היה בין מקימי מפעל “הפרקטים” שזמן רב נחשב כמחלקה המסונפת לקלת. נעשו בו עבודות הכנה חלקיות למחלקת הדיקטים הדקורטיבים והפנלים. אחרי 20 שנה התפצלה מחלקה זו והוקמה המחלקה לפיתוח חפצי-חן, שנחמיה היה מרכזה וגם נתן לה את השם שנשאר מאז , “חמד”. בנוסף לעבודתו ב”חמד”, התנדב נחמיה עם בואם של גלי העלייה מרוסיה, לעזור בקליטתם. נושא עליית יהדות ברית-המועצות וקליטתה הלך ותפס חלק חשוב בחייו. מאז הקמתו של “חמד” ועד שנאלץ להפסיק את עבודתו מסיבות בריאות, המשיך נחמיה לעבוד ולפתח מוצרים ב”חמד”. הוא פיתח את הדבקת תמונותיו של הצייר ליאור רוט בשנת 1974 ופרץ בכך את הדרך לפיתוח הנושא של הדבקת תמונות על לבידי עץ. מכה קשה הונחתה על נחמיה והמשפחה עם פטירתה של טוניה ששימשה מרכז לחיי המשפחה. לימים, נשא נחמיה לאישה את לאה והביאה לאפיקים. בצד עבודתה המסורה ב”חמד” עזרה לו לאה וטיפלה בו במסירות יוצאת מהכלל בשנות חייו האחרונות, עד שנפטר. הניחה: אישה – לאה, בנים – אלי, דני ומשה‘לה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך