פסי ג’נט ז”ל

דף הנצחה לפסי ג’נט  ז”ל   (04/09/1922 – 03/11/2002)     (  –  כח חשון תשס”ג )

שם האב: אליהו. שם האם: לורי חברת קיבוץ אלומות משנת 1950, חברת קיבוץ אפיקים משנת 1968 ג‘נט נולדה בקהיר שבמצרים בשנת 1922. משפחה יהודית מסורתית, שנתנה לילדיה חינוך והשכלה ברוח חופשית ופתוחה. לאחר מלחמת העצמאות והקמת מדינת-ישראל, כשנישאה ג‘נט למשה פסי, גאו הרגשות הציוניים בלב המשפחה הצעירה והם החליטו לעלות לארץ-ישראל. בשנת 1950 עלו ארצה יחד עם בתם הבכורה הפעוטה טובה . הם הגיעו ישר לקיבוץ אלומות, הצופה מן הרכס אל עמק-הירדן והכנרת, ושם בנו את ביתם. לא קל היה המעבר מהמשפחתיות החמולתית של בית-אבא לבית הילדים הקיבוצי. מאורח החיים של המעמד הבינוני העירוני לאורח חיים של עובדי אדמה. אך המשפחה נאחזה במקום מתוך הכרה והחלטה כי לעת הזאת זה הדבר הנכון לעשותו. בעקבות ההכרה באה גם האהבה ויכולת ההשתרשות והקליטה במקום מושבם החדש. כשהגיע צו-התנועה לפרק את קיבוץ אלומות, החליטו ג‘נט ומשה להמשיך בדרך הקיבוצית ולעבור מקיבוצם הקטן אל הקיבוץ הגדול – אפיקים. ג‘נט רצתה קיבוץ גדול. הגודל שידר חוסן ובטחון. בקיץ 1968 הגיעה משפחת פסי לקיבוץ אפיקים, ומיד נקלטה ללא קשיים. משפחה ברוכת כישרונות אישיים וחברתיים, שהשתלבה בהצלחה והטביעה את חותמה במסכת חיי הקהילה. ג‘נט עבדה שנים רבות במתפרה, בחריצות, בצניעות ובהתמדה. הקיבוץ הגדול שימש לה מסגרת חיים חיצונית, שבתוכו טיפחה וקידשה את המעגל הפנימי המשפחתי. האמהות שלה ושל משה הגיעו אף הן לאפיקים וזכו לטיפולה המסור והבלתי מתפשר של ג‘נט. לימים חלה משה ונפטר. קשה מאד היה לג‘נט בלעדיו. בריאותה התרופפה. ימים קשים עברו עליה וטעם חייה נפגם. למרות זאת, היא גילתה מחדש את יכולותיה לטפל בחברים חולים, היא הושיטה יד עוזרת ותומכת בחלש, באלו שהיו זקוקים לעזרתה. כוחות חדשים החלו לזרום ממנה אל האנשים שמסביבה ונתינתה באה מאהבת האדם. זה החזיר לה את הרצון לחיים ואת שמחת החיים. ואז, לפתע הגיעה נפילה איומה וכואבת, אל תהום הסבל הנורא. חודשים ארוכים של חוסר-אונים וסבל רב עברו על ג‘נט כשמסביבה ילדיה המסורים והתומכים, מחפשים ומנסים כל דרך להושיע את ג‘נט, אמם האהובה. לאחר תקופה ארוכה של מכאוב וייסורים נפטרה ג‘נט, והיא בת 80. הניחה: בנות – טובה ואורה, בן – שלום, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך