דף הנצחה לקריסטל צילה ז”ל (22/02/1931 – 08/05/2022)
צילה בתם של בתיה ואברהם פומרנץ נולדה ב-1931 ברובנו פולין.
ב-1941 הנאצים כבשו את רובנו, האב נלקח מיידית ונרצח. האם לקחה את צילה ואחיה הבכור דודי והתחבאה איתם. כשהאם הבינה שהסכנה מרחפת מעל ראשם החליטה לקחת את צילה בת ה-10 לכפר צ’כי סמוך על מנת להצילה. צילה נמסרה למשפחה לעבודה, עבודת פרך, תמורת מגורים והסתרה. מהגעתה לכפר לא ראתה יותר את בני משפחתה והיא ילדה רק בת 10.
אחרי המלחמה היא חזרה לרובנו לחפש משפחה ומצאה רק דוד אחד ששרד. הדוד לקח את הנערה בת ה-14 תחת חסותו, אך הגורל האכזרי לא תם, הדוד נרצח ע”י אוקראינים וצילה שוב נותרה לבדה.
למזלה שכנה אספה אותה ואף הייתה מוכנה לאמץ אותה, אבל השכנה רצתה לעבור עם משפחתה לארצות הברית וצילה חלמה לעלות לארץ ישראל.
נערה בת 15 יוצאת לבדה להגשים חלום, היא הצטרפה לקבוצת הכשרה בגרמניה, שמתארגנת לעלייה לארץ ישראל.
בקבוצת ההכשרה צילה פגשה לראשונה את שמעון קריסטל. הם התחתנו צעירים מאוד בחתונה צנועה רק עם חברים מההכשרה.
ב-1948 המשפחה הצעירה הגיעה לאפיקים, קצת אחרי שאר הקבוצה, כי לשמעון נודע שאימו ניצלה מהתופת והיה צורך להכין עבורה מסמכי עלייה. כשהם הגיעו לאפיקים צילה הייתה בחודשי הריון מתקדמים עם הבת הבכורה בתיה. היא סיפרה שכאשר בין חברי הקבוצה הייתה התלבטות אם להישאר באפיקים, היא ושמעון אף פעם לא הצטערו על ההחלטה לבנות את ביתם באפיקים. צילה אמרה: “אני רואה את הטוב, ויש באפיקים הרבה מן הטוב”.
צילה ושמעון היו חלק מקבוצה של כ-30 ניצולי שואה שהגיעו לאפיקים. ביניהם: צבי רז’בסקי יבדל”א, דינה ואוסקה קול, אהובה גוטסמן, פרומה וארקה עמית, האחים מרקל, חיה ויעקב רוקמן, יהודית מרקל, רבקה וחיים לויתן, יצחק בר מאיר, אהרון פילץ וצבי קרמר.
ב-1949, בגיל 18, התקבלה צילה לחברות בקיבוץ.
עבודתה הראשונה הייתה ב’קלת’, בהמשך שימשה מחסנאית העולים החדשים. וכך העולה החדשה, הצעירה, סייעה ברגישות וחום לקלוט עולים חדשים לקיבוץ.
ב-1959, בגיל 28, גויסה צילה לשנתיים לעבוד בתנועה או כפי שזה נקרא אז “האיחוד”.
ב-1960 אסיפת הקיבוץ אישרה יציאתה של צילה לסמינר רעיוני של “האיחוד”, (סמינר של חודשיים וחצי שהתקיים במעלה החמישה). צילה מספרת: “הסמינר אפשר לי הרחבת אופקים וקידום התפתחות רוחנית ותרם הן בידע והן בגישה לבעיות החיים”.
ב-1975 צילה נבחרה למזכירת שירותים, אישה ראשונה בתפקיד. כשצילה נבחרה שאלו חברים איך יכול להיות שחברה מתאימה לתפקיד? צילה לא נבהלה והייתה נכונה לאתגר, היא השכילה בדרכי נועם לצלוח את התפקיד לשביעות רצון החברים.
ב-1978 נבחרה למרכז “האיחוד” וב-1980 נבחרה מטעם אפיקים לציר במועצת התנועה.
צילה הייתה חברה במספר רב של ועדות: מרכזת ועדת קליטה, חברה בוועדה המרכזית (המסגרת שקדמה לוועד ההנהלה), ועדת צריכה, וועדת הצעות, חברת בצוות קופת השיוך, חברה בצוות שיוך דירות, חברה בצוות “הצעד הבא”.
צילה עבדה במגוון מקומות בקיבוץ: בדואר, במחסן ילדים, כמיטב המסורת באפיקים, עבדה בחינוך, ותקופה ארוכה עד צאתה לפנסיה עבדה בהנהלת חשבונות, שם קיבלה תמיד את החברים במאור פנים וסבלנות.
צילה ושמעון היו דמויות מרכזיות במשק (שמעון היה מנהל ‘קלת’, רב”ש ופעיל בתנועה). באפיקים נולדו הבנות בתיה, אורנה, יעל וענת.
בשנותיו האחרונות של שמעון, צילה, בעזרת בתיה, טיפלו בו במסירות ואהבה עד פטירתו ב-2015 בגיל 90.
השנים האחרונות לא היו לה קלות, וצילה שידעה מילדותה קושי ומאבק, נלחמה בעוז עד אשר כלו כוחותיה.
סיפורה של צילה, סיפור של גבורה והתמודדויות לאורך כל חייה, זהו גם סיפור של ניצחון, סיפור של אהבה, אולי בכך יש מעט נחמה.
74 שנים צילה הייתה חברת קיבוץ אפיקים, בת 91 שנים במותה.
עם הבנות- בתיה, אורנה, יעל, ענת, הנכדים, המשפחה, החברים, אבל בית אפיקים על מותה של צילה.
יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.
