רוט מניה ז”ל

דף הנצחה לרוט מניה  ז”ל   (30/06/1910 – 17/02/2002)     (  –  ה אדרב תשס”ב )

שם האב: זלמן. שם האם: שרה. חברת הקיבוץ משנת 1935 מניה נולדה בשנת 1910 בלטבייה למשפחה דתית-מסורתית זעיר-בורגנית. קיומה של הרפובליקה הלטבית באותם ימים היה שולי בחיי היהודים אשר ישבו בתחום המפגש של התרבות הרוסית עם התרבות הגרמנית. מניה למדה בגימנסיה העברית בריגה, בשפה הרוסית, והצטרפה לתנועת “השומר-הצעיר” ולהכשרה. כבר אז נוצר הקשר עם אפיקים, דרך שליחי הקיבוץ שעבדו בתנועה, לסיה גלילי ויוסף יזרעאלי. העלייה לארץ-ישראל הייתה מטרה ברורה ובלאו- הכי כרוכה בהגשמה ובחיים בקיבוץ. היא עלתה לארץ בשנת 1930, הצטרפה לקיבוץ טבריה שחלקו עבר אחר-כך לרמת-גן. אז למדה מניה את מקצוע הריתמיקה, תחילה בתל-אביב, ואח”כ בריגה, בווינה ובשווייץ. בשובה, הצטרפה לקיבוץ אפיקים, אל חבריה מהתנועה, מוכנה ומזומנה לכל עבודה, העמידה עצמה לרשות האידיאולוגיה, ולצו-התנועה. כאן, באפיקים, הכירה את ליאו, ויחד הקימו את משפחתם, ונולדו בניהם דודו ז”ל וזלי. מניה הייתה מזוהה קודם כל עם מקצועה. לשיעוריה קראו הילדים “שיעור מניה”. שמה הלך לפניה. מלבד ביה”ס באפיקים לימדה מניה כמעט בכל בתי-הספר בעמק, באוהלו ובבית-ברל. מניה מעולם לא השיבה תשובה שלילית לבקשות שהופנו אליה. כל מסיבה, אירוע או חג שהתקיימו בביה”ס לאורך שנים, התבססו על עבודתה של מניה. ממסיבת “הספר” ועד הצגות הסיום, מחגיגות פורים ועד “דג הזהב” הבלתי נשכח, והלחנת שירי להקת ה”ברווזים”, בה כיכב בנה דודו. מקהלת ביה”ס, בניצוחה של מניה זכתה לתעודת הצטיינות על הישגי המקהלה, שהיו תוצאה של הכנה קפדנית ויחס רציני לזמרה תרבותית. מניה מעולם לא התפשרה על איכות החומר המוסיקלי או על ביצוע מורכב של ריקוד. דמיונה היוצר פרץ כל גבול וסחף איתו את הילדים והמורים כאחד. בשנים מאוחרות יותר המשיכה מניה ללוות בפסנתר את תלמידי המחול באולפן בעמק-הירדן ובעמק בית-שאן. מניה זכתה לחתן את בניה ולראותם מקימים את משפחותיהם כאן, באפיקים. לימים, דודו בנה, חלה במחלה ממארת. מותו היכה בה מכה קשה. שמחת היצירה שבערה בה דעכה. מניה פרשה מיצירתיותה והקדישה עצמה לליאו ויצירתו. דאגה לבריאותו, שמרה צעדיו והעריכה מאד את מעשה אמנותו ותמונותיו. בקלילות שלא פגה עם השנים, רכבה על אופניה הקטנים לעבודתה ב”חמד”, שהרי – העבודה, וכל עבודה, הייתה ונשארה חזות הכל. עם זאת, התמסרה מניה לחוגי המוסיקה, הדרמה והאמנות שב”ביתנו” , כי נשמתה רעבת התרבות, דרשה את שלה. על הכביש, בחזרה מחוג האמנות הביתה, רכובה על אופניה, נפגעה בתאונת דרכים. היא נפלה, ולא קמה עוד. כמעט בת 92 הייתה מניה במותה, חברת הקיבוץ 67 שנים. תרומתה של מניה בתחום המוסיקה והמחול כפסנתרנית, כוריאוגרפית ומלחינה תהיה זכורה תמיד לאלה שזכו לראותה ולשמוע אותה בעבודתה. משהו מנשמתו של קיבוץ אפיקים מת עם מותה של מניה. הניחה: בעל – ליאו, בן – זלי, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.