שלו סוניה  ז”ל

דף הנצחה לשלו סוניה  ז”ל   (11/10/1931 – 05/10/2009)     (  –  יז תשרי תש”ע )

שם האב: אברהם. שם האם: גולדה. חברת הקיבוץ משנת 1964 סוניה נולדה בשנת 1931 בבואנוס-איירס שבארגנטינה. הוריה היגרו לארגנטינה מאירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הבית שמר על מסורת יהודית ובזיקה ציונית. סוניה נישאה ליצחק ונולדו להם שלושת בנותיהם. סוניה הייתה אימא מאושרת שאהבה לטפל בבנותיה וטיפחה את ביתה. המצב הכלכלי היה טוב, אך הייתה מודעות ציונית במשפחה. מדינת ישראל הצעירה שימשה מקור גאווה לאומי. בשנת 1964 הגיעה המשפחה לאפיקים. המפגש עם משפחות נוספות מדרום אמריקה שהיו כבר באפיקים, הקלו עליהם את צעדיהם הראשונים. הכל היה אחר ושונה. סוניה קיבלה את השינוי באהבה. הילדות נקלטו בחינוך המשותף . תוך זמן קצר נולד בן הזקונים, הצבר, וסוניה התחילה להרגיש ב”בית”. כעבור שנה הביאה סוניה גם את הוריה לקיבוץ, וגם הם מצאו באפיקים בית חם ותומך. סוניה עבדה קצת בחינוך כי אהבה לטפל בילדים. היא עבדה בבישול, והכי הרבה עבדה במתפרה. ידי-זהב היו לה. תפרה לילדיה, רקמה וילונות יפהפיים לבתיהם, בישלה ואפתה למענם. כל תשומת הלב והנשמה כוונה אל משפחתה האהובה. אישה מלאת שמחת-חיים, שופעת הומור, אוהבת חברה, טיולים, ריקודים ומסיבות. אהבה לשיר במסגרת המקהלה בקיבוץ, לאורך שנים, ויותר מאוחר במקהלת “ביתנו”. מותו הפתאומי של הבעל יצחק היה מכה קשה וכואבת למשפחה. סוניה נפגעה וכאבה מאד. אך מיהרה להתעשת וחזרה לתפקד כעמוד התווך המשפחתי. מותה בתאונה של הנכדה ליאת ז”ל היה שבר נורא בחייה של סוניה. החיים שאחרי כבר היו אחרים. בריאותה התערערה, והגוף החל לבגוד. למרות זאת, המשיכה לאהוב את החיים. לדבוק בנקודות האור. ליהנות מהפעילויות ומהמפגש החברתי ב”ביתנו”, ב”מייסדים” וב”סביון”, ובעיקר לאהוב ולהתגאות בילדיה ונכדיה. סוניה ידעה שחיים רק פעם אחת, ולכן צריך להתאמץ ולחיות, עד הסוף. הניחה – בנות – גבי, לילי וסיון, ובן – איתמר, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.