שלמון אייזיק  ז”ל

דף הנצחה לשלמון אייזיק  ז”ל   (15/09/1907 – 20/05/1989)     (  –  טו אייר תשמ”ט )

שם האב: שמואל. שם האם: שרה. חבר הקיבוץ משנת 1926 אייזיק נולד בשנת 1907 בעיירה ברוסיה הלבנה. באווירה כפרית, במקום מוקף יערות, ובבית מסורתי אשר החזיק רק ספרות תורנית. שנות לימודיו הראשונות היו ב”חדר”. רק בגיל עשר התוודע אייזיק לעולם ההשכלה הרחב יותר. הוא גילה את הספרים באידיש, רוסית ועברית ועבר ללמוד בבי”ס עברי. ילדותו עד גיל שבע עברה ברוגע. אז, פרצה מלחמת העולם הראשונה, כשלאחריה התחילו לסגור בתי ספר עבריים. בהיותו בן ארבע-עשרה נפטר אביו ודאגת הפרנסה הוטלה עליו, כבן בכור. בן שבע-עשרה התוודע אייזיק לתנועה הציונית ברוסיה ומאז התחילה פעילותו הגדולה, הן כחניך והן כמדריך, כשחלק מהזמן היה צורך לפעול במחתרת כנגד הכנופיות האנטישמיות שפעלו באזור. בשנת 1926 הגיע אייזיק ארצה והצטרף לקיבוץ, עוד טרם עלייתו על הקרקע. היה בין הראשונים שעברו לגור בטוצ‘קה, בנקודה. אייזיק השתלב כחקלאי והיה לעובד-אדמה. הוא נטע את הפרדס הראשון והקים את ענף הכרם שהפך לגולת הכותרת של מעשיו ויצירתו. מסירותו, שקידתו וניסיונו נדרשו גם בקנה-מידה ארצי. הוא יצא לשליחות ציבורית, הן כמזכיר קיבוץ אפיקים והן בארגון מגדלי הפירות. הוא תרם רבות לאזורנו, בוועדות מגדלי הפירות ובניסיונות הרבים שנוסו בעמק. אייזיק האמין שעבודת האדמה הינה ערך שיש להגשימו ובלעדיו אין צידוק לחיינו המשותפים. היה בו מיזוג של תמימות ואמונה. אייזיק זכה להתמודד ולהצליח להגשים עצמו וחי באמונתו, אמונה באדם, בחבר. הוא היה “חלוץ” אמיתי, שבא לארץ לבנות ולהיבנות בה, ולהקים מולדת חדשה וסוציאליסטית. היה פועל חקלאי גאה וראה ברכה רבה במעשיו. השנים האחרונות לא הייטיבו עימו. מצב בריאותו היה ירוד והוא נאלץ להפסיק את עבודתו במטע הכרם, אך ליבו נשאר תמיד בכרם. אייזיק השתלב בעבודה ככורך ספרים בבית המלאכה לקשישים . הוא האמין בכל ליבו שכל עבודה מכבדת את בעליה ותורמת. הוא טיפל בדפי הספר כפי שטיפל בעלי הגפן. באהבה, בזהירות ובמסירות אין-קץ. מסכת חייו הייתה עשירה ורבת מעש. אך סמלי הוא שאייזיק הלך לעולמו בשנה שבה נאלצו מסיבות שונות, לעקור את הכרם. הניח: אישה – שושנה, בנות – נועה ודליה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.