שמשון רבקה  ז”ל

דף הנצחה לשמשון רבקה  ז”ל   (06/12/1926 – 03/04/2012)     ( א טבת תרפ”ז  –  יא ניסן תשע”ב )

שם האב: אליהו. שם האם: מרים. חברת הקיבוץ משנת 1955 רבקה נולדה בבומביי שבהודו להוריה מרים ואליהו לבית יעקב קורלייקר. זה היה בית יהודי מסורתי שחגג את החגים היהודיים כהלכתם ואף ציין בשמחה את החגים המקומיים. היחסים עם השכנים היו טובים. האב היה עורך-דין ופרנס את המשפחה בכבוד. בבית דיברו אנגלית לצד השפה ההודית. לבנות המשפחה היו מטפלות פרטיות שעזרו בחינוך הילדות ובאחזקת הבית. רבקה למדה בבית ספר יסודי לבנות ואחר-כך במכללה. עם סיום לימודיה החלה לעבוד כפקידה במשרד ממשלתי. באחד המפגשים החברתיים של יהודי בומבי, פגשה רבקה את מנשה. היא התרשמה מאד הן מהופעתו החיצונית המרשימה והן מדבריו המרתקים. נוצר קשר ביניהם אך מנשה דיבר ציונות ורבקה שלא הייתה חניכת תנועת נוער ציונית, לא הייתה בטוחה כי זו דרכה. מנשה עלה ארצה והגיע לאפיקים והם המשיכו לשמור על קשר מכתבים. מנשה חזר והציע לרבקה להצטרף אליו , לבוא לקיבוץ ולהקים יחד בית בישראל. בראשית שנת 1954 הגיעה רבקה לאפיקים. החתונה נערכה בחדר-האוכל של עובדי קלת. רבקה, תמירה ויפה, לבשה סרי לבן ונוצץ ועדויה תכשיטים, הייתה כלה זוהרת ומרשימה . מנשה ורבקה הקימו את ביתם באפיקים ונולדו ילדיהם אלי, עינת ואירית. רבקה עבדה במטבח ואחר כך עברה לעבוד במכבסה ומשם עברה לעבוד במחסן הבגדים. בשנים האחרונות עבדה ב”סביון”. היא הייתה עובדת חרוצה, שקטה וצנועה, שמחה בחלקה, טובת לב ואוהבת לעזור. בשעות הפנאי אהבה לקרוא בעיקר באנגלית, ולצפות בסרטים. יותר מכל אהבה רבקה את משפחתה, ילדיה וכמובן את נכדיה. אמא וסבתא מפנקת הייתה, דואגת ומצחיקה. אף בשנותיה האחרונות כשהייתה חולה ומוגבלת, לא התאוננה על מצבה ומכאוביה. היא קיבלה עליה את הדין בהשלמה ובענווה וניסתה ככל יכולתה להקרין רוח טובה ואופטימית על סביבתה. מותה בה לה בחטף בהיותה בת 85, חצי שנה לאחר מותו של מנשה בעלה. הניחה: בן – אלי, בנות – עינת ואירית, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.