שפירא בשמת  ז”ל

דף הנצחה לשפירא בשמת  ז”ל   (01/10/1936 – 25/10/2010)     ( כב תשרי תרצ”ה  –  יז חשון תשע”א )

שם האב: מנחם. שם האם: חמדה. חברת הקיבוץ משנת 1958. בשמת נולדה בראשון לאוקטובר 1936 להוריה חמדה ומנחם, ממייסדי קיבוץ דגניה ב‘, ואחותם של שַׁלוּם, אבישי ורני, יבדל”א . בהיותה תלמידת בית הספר התיכון האזורי בית-ירח, הכירה את מיכה שהיה בן כתתה. בין השניים הבשיל הקשר והפך לרומן שהביא לנישואיהם, ומאוחר יותר, להשתלבותה של בשמת כחברה בקיבוצנו, אפיקים. כאן נולדו ילדיהם מור, אור וימי ולימים התרחבה המשפחה כשנוספו הנכדים. בתחילת דרכה באפיקים השתלבה בשמת בהוראה בבית הספר היסודי. בשנת 1969 הצטרפה עם שלושת ילדיה הקטנים למיכה בירושלים כדי להיות איתו בשנות לימודיו האחרונות בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. ב- 1971, עם חזרתה לאפיקים, השתלבה שוב בעבודה בבית הספר באפיקים ובשנים 1975, 6 ו-7 ניהלה את ביה”ס. היא לימדה וחינכה דורות של תלמידים והתבלטה בתבונתה, בכושר המנהיגות שלה וביכולת להוביל מערכת חינוכית ערכית, מורכבת וחשובה. ב-1978 יצאה בשמת ומשפחתה לשליחות לארה”ב במסגרת “הבונים” ובכך אפשרה למיכה להשתלם מקצועית ולהתמחות בחקר מחלות מערכת העיכול. ב-1981 התמנתה בשמת למזכירת הקיבוץ וניהלה בכישרון ובאסרטיביות את המערכת המשקית על כל מורכבותה. ב-1987 יצאה בשמת ללימודים באורנים ובמקביל החלה לרכז את “ועדת הסמים” שנאלצה לטפל באירועים קשים ואסורים במקומותינו. ב-1991-90 התמנתה בשמת לרכזת קורסים במכללת עמק-הירדן ותרמה רבות להתפתחות המכללה ולתכניה. בשנים 1994-1993 התגייסה בשמת להיות מטפלת בפרבר והשפיעה רבות על הנערים והנערות שספגו ממנה חינוך לערכים ולכישורי-חיים הכרחיים וחשובים לקראת יציאתם לחיים המחייבים של עולם המבוגרים. עם תום עבודתה בפרבר החלה בשמת לעבוד בספריית אפיקים. כקוראת ספרים מושבעת ומשכילה בתחומים רבים, למדה במהרה את מערך הספרים ותוכנת הספרייה והתמצאה בה היטב, ולימים אף לקחה על עצמה את ניהול המקום. היא עשתה זאת בחוכמה, ברגישות, ביעילות ובפתיחות ונתנה עצה טובה לכל מי שביקש עזרה, סיוע והמלצה בהחלפת ספרי עיון ולמידה. חברות וידידות מצאו אצלה אוזן קשבת, לב חם ונכונות לתמיכה בכל עת ובכל מצוקה. מחשבתה הבהירה, ניסוחיה המדויקים, יכולתה לפענח מציאות מורכבת, חוש הומור שופע וצחוק מתגלגל ומדבק, היו ממאפייני אופייה. את משפחתה טיפחה במסירות אין-קץ. היא הייתה המרכז והלב הפועם של כולם. ילדיה ונכדיה היו קשורים אליה ונועצו בה בכל שאלה ודילמה בה נתקלו. כשחלתה במחלה ממארת, היא קבעה איך תתנהל מחלתה ומה תהיה דרכה בהתמודדות הקשה שניצבה בפניה. היא נתמכה מאד ע”י אהובי נפשה היקרים, מיכה בעלה וילדיה, ויחד הם נשאו בעול המחלה האכזרית, כשעטפו אותה ברוך ובמסירות, באהבה ובהבנה גדולה. בחודש האחרון לחייה של בשמת, מצבה החמיר, עד שקרסו מערכות גופה והיא נפטרה. בת 74 הייתה במותה. הניחה: בעל – מיכה, בת– מור, בנים– אור וימי, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.