תירוש דבורה (דורקה)  ז”ל

דף הנצחה לתירוש דבורה (דורקה)  ז”ל   (08/02/1913 – 19/02/1997)     (  –  יב אדר תשנ”ז )

שם האב: צבי. שם האם: גיטה. התקבלה לחברות בשנת 1933 דורקה נולדה בשנת 1913 בריגה שבלטבייה. דורקה למדה בגימנסיה ובנעוריה השתייכה לתנועת השומר הצעיר נצ”ח מתוכם הייתה בקיבוץ ההכשרה שנתיים . בשנת 1932 עלתה לארץ-ישראל. היא הגיעה עם הקבוצה שכונתה “עליית המכבייה”. מימיה הראשונים לבואה ארצה, היא התקשרה לעבודה החקלאית בגן-הירק וחשה שהיה לדבר ערך מכריע. עבודתה נעמה לה והיא לא התביישה בלכלוך שעל ידיה ובבגדי העבודה שלא היו מן הנאים שבבגדים. לעיתים נשאלה האם לא נמאס לה לעבוד כל כך קשה והיא ענתה: “לא ולא. נדמה לי שאדם העובד בשדה, אינו יכול להסתגל לעבודה אחרת. כל צמח וכל פרח קרובים לו והוא אוהב אותם והם חלק מחייו”. עבודת השדה תבעה מקצועיות רבה. דורקה חשה שהיא שייכת לקבוצת איכות מקצועית, נאמנה ומסורה ואהבה מאד את העבודה החקלאית שרבים וטובים לא התמידו בה. היא עבדה במשך עשרים וחמש שנה בענף. משסיימה את עבודתה בשדה, עבדה דורקה במטבח וגם שם התמידה שנים רבות. למרות שהייתה רגילה לנוף הפתוח ולעבודות השדה, היא השתלבה היטב בעבודות המטבח השונות והייתה אשת- צוות למופת. דורקה הייתה אישה סגורה ומופנמת. בשל החינוך הקיבוצי, נאלצה לוותר על מעורבות ישירה בחינוך ילדיה, אך נשארה הדמות האימהית שניהלה את חיי המשפחה ועמדה במרכזם. כאם וכסבתא ידעה מה כל אחד מבני המשפחה רוצה ולמה הוא מצפה. בשנים האחרונות היא צפתה בתמורות שחלו בקיבוץ וידעה שהקיבוץ כבר איינו מה שבנתה. בין אם המפעל הזה ישרוד ובין אם לאו, היה לה חלק מכריע בעיצוב של מה שהיה יפה וחיובי בקיבוץ. כאישה חיפשה שיוויון וצדק בין המינים. היא שנאה את כל מה שהיה קשור לממסד הדתי, אך בנפשה הייתה אדם מאמין. האמינה באמונה יוקדת שבזכות המפעל הציוני והחיים הקיבוציים יבוא שכר אמיתי להקרבה של חייה. דורקה נפטרה לפתע, בהיותה בת 84. הניחה: בעל – יוסף, בנים – שאול ודודו, תאומות- עדה וחוה, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.