אביגדור מרדכי  ז”ל

דף הנצחה לאביגדור מרדכי  ז”ל   (01/06/1935 – 20/12/2004)     (  –  ח טבת תשס”ה )

שם האב: סעד. שם האם: ג‘מלה (יפה). חבר הקיבוץ משנת 1963
מרדכי שנקרא בפי כל “אביגדור”, נולד במצרים בשנת 1935, בכור שבעת בניו של בעל שלושה מפעלים קטנים לאריזה, נגרות-זעירה וסכיני-גילוח. הוא היה בן 15 כאשר עלתה המשפחה לארץ בשנת 1950. מבית מרווח במצרים הגיעה המשפחה לאוהל במעברת כורדאני, ליד חיפה.
לאחר זמן מה החל אביו לעבוד ב”וולקן” ואביגדור הצטרף לעבודה בנגרות כדי לסייע בפרנסת המשפחה. גיבורי המעברה היו אז אותם צעירים שגויסו לצה”ל והסתובבו בין הצריפים והאוהלים במדיהם ובדרגותיהם. אביגדור החליט כי יהיה כמותם ובהגיעו לגיל שבע עשרה וחצי התגייס לצה”ל. באמצע הטירונות נשלח אביגדור לחיל-ההנדסה במסגרתו עבר קורס מ”כים וקורס מש”קי חבלה והדריך כמ”כ וכסמל מחלקה. בשנת 1956 השתתף ב”מבצע קדש”. נסיגת צה”ל מסיני אחרי מבצע קדש, הביאה לחיל- ההנדסה פעילות בקנה מידה גדול מאד. בבנייה ובפיצוץ גשרים, בפינוי שדות מוקשים, בפריצת דרכים וכיו”ב. הוא החליט כי נושא הגשרים יהיה שטח ההתמחות שלו וחתם “קבע”. הוא נשלח לקורס קצינים ולאחר השלמה חיילית היה סגן מפקד פלוגה. בתפקיד זה עסק בפריצת דרכים בדרום, ביניהם כביש עוקף אילת. בהיותו בגדוד זה, הכיר את צביה, סמלת קיבוצניקית מאפיקים ולאחר רומן קצר ובעקבותיה, הגיע לקיבוץ. הם נישאו ונולדו שבעת ילדיהם. אביגדור השתחרר מהצבא והחל את עבודתו ברפת. בעבודה זו התמיד אחת-עשרה שנים, בהן התמקצע בניהול הרפת והבאתה להישגים בבריאות העדר ובתנובת החלב. אחרי כן, עבר לעבוד בבית החרושת קלת אפיקים כאחראי על מחסן הלבידים, כעוזר מנהל ייצור ולבסוף במנסרה במחלקת בולי-העץ. כל אותו הזמן ולאורך כל אותה תקופה הוא לא התנתק מצה”ל ונקרא לסייע לצבא בפתרון בעיות שנוצרו בבנייה ובפירוק גשרים.
מלחמת ששת-הימים סימנה עבורו את סוף תקופת הגשרים ותחילת תקופת המוקשים. המלחמה בצפון הביאה איתה יותר בעיות מיקוש ושדה מוקשים היה בשבילו מעין תשבץ. הכניסה לשטח ממוקש באלפי מוקשים וחשיפתם הסעירה וריתקה אותו. הוא חש מעין כניסה ל”מוח האויב” וניסיון להבין את תחכומו ומזימותיו. יחד עם חייליו פירק אלפי מוקשים ברמת הגולן ובחרמון , כולל בחרמון הסורי, ועל כך זכה בציון לשבח.
לימים, נפצע אביגדור ואיבד את מאור עיניו בעת שניסה לחלץ שני חיילים שעלו על מוקש. לאחר פציעתו ושיקומו הוא גויס וחזר לצבא. בצה”ל ידעו כי הניסיון העצום שהצטבר אצל אביגדור הוא נכס, ולכן נרתמו כדי לקלוט אותו למרות עיוורונו. הוא קיבל כלב נחייה בשם “ביירון” שנהייה חברו הטוב. לאחר מספר שנים של תרומה מקצועית וערכית לצה”ל, השתחרר אביגדור משירותו הצבאי, בהיותו סגן אלוף. הוא נקלט מחדש בקלת, באגף כוח-אדם. הוא עבד מספר שנים בבית-החרושת, אך לאור מגבלותיו והקשיים שנוצרו, נאלץ להפסיק את עבודתו.
כשרעייתו צביה נפטרה לפתע, אביגדור מצא עצמו בודד. לאחר מספר שנים, החליט לעזוב את אפיקים ובנה את ביתו ב”רכס הפוריות” שם חי מספר שנים, עד שנפטר ממחלה ממארת, והוא בן 69. הוכר ע״י משרד הבטחון כחלל צה״ל.
הניח: בנים – עמית, יאיר, נועם, אמנון, דורון, ואבנר, ובת – מיכל, נכדים ובני משפחה.
יהי זכרו ברוך.