דף הנצחה לאברהמי מרתה ז"ל (12/06/1909 – 14/07/1985) ( – כה תמוז תשמ"ה )
שם האב: משה. שם האם: רבקה. חברת הקיבוץ משנת 1945
מרתה נולדה בגרמניה בשנת 1909, בת למשפחת סוחרים, ולה עוד שתי אחיות ושני אחים. עבדה בצעירותה כפקידה והחלטתה לעלות לארץ-ישראל בשלה בה בהיותה בת 22 כשפגשה באולימפיאדת הפועלים בווינה, נציגים מארץ-ישראל. הופעתם השונה כל-כך משכה את ליבה. ראשית עליית הנאצים לשלטון וההתנכלויות ליהודים בגרמניה זרזו את מרתה בהחלטתה והיא עלתה לארץ בשנת 1932. עבדה במטבח הפועלים במפעלי ים-המלח, שם פגשה את יוסף. משנישאו, נכנסו מרתה ויוסף ראשונים לשכון הפועלים של מפעלי ים-המלח. אחר כך, החליטו לעבור לאזור אקלימי נוח יותר ועברו לחיפה, לשכון עובדי חברת החשמל. מרתה הגיעה לקיבוץ טבריה במקרה. המפגש עם אנשי הקיבוץ וילדיהם שבאו לחיפה לקייטנה, וסיפרו לה על אפשרות קיומה של צורת חיים אחרת, גרמו לה לרצות ולהתנסות בחיים אחרים, שונים ומבטיחים. בנוסף, הואיל וליוסף היו מכרים באפיקים, הם פנו לקיבוץ בבקשה להיקלט ולהתקבל כחברים . מרתה ראתה בחיי הקיבוץ שוני וייחוד, ויוסף ראה את היתרון שבאפשרות הישארות הילדים בקיבוץ גם לאחר הגיעם לבגרות. הוא האמין שבכך תישמר שלימות המשפחה. מי שהכיר את מרתה ויוסף, יכול היה להבחין שהיה בהם צער רב על כך שעם השנים ילדיהם עזבו.
מרתה עבדה שנים רבות בקלת ואף נבחרה לוועדה שתפקידה היה לשלב חברות נוספות במפעל. החיים לא הקלו עם מרתה. נפילתו של החתן יאיר תל-צור, ומותו של בנה מיכאל (מיכי) גרמו למרתה ויוסף צער ויגון עמוק. בשנים האחרונות עבדה בחמד יחד עם יוסף בעלה. משיוסף הלך לעולמו, נראה היה לעין-כל כי בדידותה של מרתה קשתה עליה מאד. זמן קצר אחרי פטירתו, נפטרה מרתה.
הניחה: בנות – רותי ודינה, נכדים ובני-משפחה.
יהי זכרה ברוך.
