אופין שרה  ז”ל

דף הנצחה לאופין שרה  ז”ל   (02/02/1923 – 26/05/2003)     (  –  כד אייר תשס”ג )

שם האב: שמואל. שם האם: ברטה. חברת הקיבוץ משנת 1946 שרה הייתה צברית. ילידת תל-אביב. נולדה בשנת 1923 להוריה ברטה ושמואל, שהגיעו ארצה מרוסיה הלבנה. למדה בבי”ס “גאולה” ובגימנסיה “בלפור”, ואחר-כך למדה הוראה בסמינר לוינסקי. בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשהיא בת 19, יצאה במסגרת “שנת שירות” של מורים בוגרי הסמינר ללמד בהתיישבות העובדת. שרה בחרה בקיבוץ אפיקים משום שכאן היו לה קרובי משפחה, אותם הייתה מבקרת בנעוריה לעיתים מזומנות. שרה החלה לעבוד בקיבוץ כגננת, הכירה את יוסף ומאז לא נפרדו דרכיהם. כאן בנו את ביתם והקימו את משפחתם, גם קבר כרו באדמת אפיקים, בחלקת הילדים בבית הקברות הישן, לבנם הבכור הפעוט, אוהד ז”ל. שנים רבות עבדה שרה בחינוך. תחילה כגננת ואח”כ כמורה בביה”ס באפיקים. לימים השלימה תואר ראשון בלימודי החינוך במכללה האזורית, ועברה להדרכה פדגוגית והוראה בסמינר “אוהלו”. במשך כל השנים הייתה מעורבת מאד בחיי החברה בקיבוץ. הייתה מזכירת חינוך, יו”ר האסיפה. במשך 6 שנים ריכזה את פעילות מועדון 60+ , ו-9 שנים רצופות ערכה את עלון “ביתנו” במרכז האזורי לקשישי עמק-הירדן. בעבר, הייתה שרה פעילה בחוג הדרמטי, ואי-אפשר שלא להזכיר את אירועי חצי היובל של הקיבוץ, במסגרתם הועלתה ההצגה “רות”, כששרה ממלאה את התפקיד הראשי של רות המואבייה. היא הייתה יפה כל כך בשמלתה הלבנה, כשצעיף לבן מכסה את שערה השחור, וחיוך רחב של אושר האיר את פניה. בשנים האחרונות עבדה שרה ב”חמד”, אולם רובה ככולה הייתה נתונה ליוסף. הבנים נישאו ובנו את ביתם מחוץ לאפיקים. נולדו הנכדים והוסיפו רוב נחת לכל המשפחה וגם לנין בכור זכתה. שרה הייתה כל הזמן עם יוסף, יחד הם חיו את החיים בשמחה, במיצוי היפה, התרבותי והערכי שבהם, ובאמונה ביפה ובטוב שבאדם. אין מלים לתאר ולהביע את השבר הגדול שבא על יוסף ועל בני המשפחה, עם מותה הפתאומי של שרה, והיא בת 80. קולה הרך נדם, עיניה המאירות כבו. החלל שהותירה אחריה רב ועצום, וכואב. 57 שנים הייתה חברת קיבוץ אפיקים ותישאר בזיכרון המקום ברוחה וביופייה, באופטימיות שלה חסרת התקנה, בחיוכה ועדינותה, ובחריצותה הנמרצת. הניחה: בעל – יוסף, בנים – אמנון ושמואל, נכדים, נין, ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.