דף הנצחה לאלישדה ישה ז”ל (22/02/1930 – 08/03/2010)
שם האב: סמואל
שם האם: גניה
חבר הקיבוץ משנת 1950
ישה נולד בשנת 1930 בבקו שבאזרביז‘אן. בן יחיד להוריו, גניה וסמואל, שהיו בעלי נתינות פרסית. בהיותו ילד קטן היגרה המשפחה חזרה לפרס. הפרנסה הייתה קשה וישה נחלץ לעזרת הוריו ויצא לעבודה מגיל צעיר. הצבא האדום הרוסי שהגיע לפרס במלחמת העולם השנייה, הביא לחילופי השלטון במדינה, ונתפש ע”י התושבים כצבא מושיע ומשחרר. כשקמה מדינת-ישראל, הגיעו אנשי הסוכנות היהודית לטהרן, במטרה לעודד את היהודים לעלות ארצה. גם ישה והוריו החליטו לעלות לארץ-ישראל ולהתחיל בה חיים חדשים. בשנת 1950 הם הגיעו ארצה והופנו לקיבוץ אפיקים. לאחר קליטתו, התגייס ישה לצבא, ותוך כדי השירות הצבאי התהדק הקשר עם עזה שהייתה מורתו לעברית. הם נישאו וקבעו את ביתם באפיקים, וכאן נולדו ילדיהם רוני, גילי, מולי ואלי. ישה למד לאהוב את הבית הזה והחברים השיבו לו אהבה. במשך שנים עבד בפרדס, והעמיד דורות של פרדסנים ממשיכים, מה שהקנה לו את הכינוי “ישה אליפרדס”. כחקלאי מצטיין תרם ישה תרומה מבורכת גם בכרם, בעיקר בעונות הבציר, וכמובן בכותנה. תמיד היה הרוח החיה בצוות הענף. הוא הדריך בקייטנות הקיץ של ילדי אפיקים, ארגן משחקי-צופים על-חוף הים בלילה, ובנה איתם מוביילים יפהפיים, והילדים – הוקסמו ממעשיו וממנו. מן העבודה בשדה נקרא ישה כמו רבים אחרים אל הצבא, ולחם כשריונר במלחמות-ישראל, בקרבות עקובים מדם. במלחמת קדש בסיני, במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-כיפור לחם ברמת-הגולן וראה את חבריו נפגעים ונופלים בקרב. לימים, נפרד ישה ממשפחתו הראשונה. לאחר מלחמת יום-הכיפורים, הגיעה דבי לאפיקים כמתנדבת. הם הכירו, עם הצטרפותה של דבי לצוות הפרדסנים, ומאז היו יחד. משפחה חמה ומאושרת הקימו, ונולדו ילדיהם אביגיל, אבישי ויואב. במשך הזמן פרש ישה מן החקלאות ועבר אל הנגרייה. ידי-הזהב שלו ותבונת-כפיו באו לידי ביטוי מלא. החיים היו יפים וישה ידע ליהנות מהם, בדרכו הצנועה, הלבבית והאופטימית, בחיק משפחתו ובקרב חבריו. ואז החלה בריאותו להיסדק. ישה לא נתן למחלה לשבור את רוחו. הוא התמודד וגבר. חזר לעצמו והיה בטוח בעצמו. אך משהכתה המחלה שנית – הייתה זו מכה אנושה ואכזרית שממנה לא קם עוד. דבי נלחמה על חייו כלביאה. לכל אורך הדרך הייתה לצידו והעניקה לו טיפול מסור ובלתי מתפשר אך למרות מסירותה ונאמנותה, הפרידה הייתה בלתי נמנעת וישה נפטר. קשה כל כך הפרידה מהאיש היקר והאהוב הזה. בן 80 היה במותו. חבר הקיבוץ 60 שנים . הניח: אישה – דבי, בנות – רוני ואביגיל, בנים: גילי, מולי, אלי, אבישי ויואב.
יהי זכרו ברוך.
