דף הנצחה לבן יצחק מרגיט ז”ל (17/09/1921 – 09/10/2005) ( – ו תשרי תשס”ו )
שם האב: רודולף. שם האם: ברטה. מרגיט נולדה בצ‘כיה, באזור הסודטים, הצעירה מבין בנות המשפחה. בסתיו 1938 כבש היטלר את חבל הסודטים וסיפח אותו לגרמניה. חיי היהודים בה נעשו קשים מיום ליום. מרגיט נאלצה להפסיק את לימודיה בביה”ס התיכון בברנו, ועברה ללמוד את מקצוע האחות, במסגרת לימודים מקצועיים שארגנה הקהילה היהודית. ב-1939 פרצה המלחמה. מרגיט כאחות, נשארה בברנו, ובשנת 1942, בהיותה בת 21, נשלחה למחנה טרזינשטאט. שנתיים חייתה במחנה טרזינשטאט עד שנשלחה לאושוויץ. בסתיו 1944 הועברה למחנה בברסלאו והועסקה בעבודות פרך בתנאים תת-אנושיים ומשם יצאה אל צעדת המוות הנוראה. בשלב מסויים, בקבוצה של חמש בנות, ברחה והסתתרה במתבן, כדי להיטמע באוכלוסייה המקומית. באפריל הגיעו האמריקאים ושיחררו את העיר, וחודש לאחר מכן חזרה מרגיט לצ‘כיה, לפראג. אימה של מרגיט נספתה בשואה, אך שתי אחיותיה שרדו והחלו לשקם את חייהן. מרגיט עבדה בבית חולים גדול, הקימה משפחה ונולדה בתה היחידה עליזה. לימים, פגשה בצ‘כיה את שלמה בן-יצחק, שהיה חבר נעורים מבית-הספר ומתנועת הנוער “תכלת-לבן”. מרגיט ביקרה באפיקים והחליטה לבנות פה את ביתה, לתמיד. בשנת 1956 עלתה מרגיט ארצה עם בתה עליזה וקשרה את גורלה עם שלמה בעלה, ועם קיבוץ אפיקים. השתלבה מיד במערכת הבריאות הן כאחות במרפאה, הן כרכזת ועדת בריאות וועדת קשישים. מרגיט זכתה לראות את בתה מקימה משפחה באפיקים וכאן נולד הנכד שגיא שגם הוא הקים את משפחתו באפיקים ונולדו הנינות, לשמחת לב סבתן. הגורל המר לא פסק מלהפליא במרגיט את מכותיו. מחלתו של שלמה ריתקה אותה אליו, עד יומו האחרון. אח”כ, מחלתה של עליזה והאובדן הנורא של בתה יחידתה. אח”כ חלתה מרגיט. את מחלתה נשאה בגבורה שקטה ומופנמת. כאחות, הייתה מודעת למצבה, הכירה את אפשרויות הטיפול, הסיכונים והסיכויים, והייתה מוכנה, כדרכה כל חייה, להתמודדות הקשה . בשעותיה הקשות עברה ל”בית אשלים” , עד לפטירתה. מרגיט תיזכר ביכולותיה המקצועיות, בעלת יוזמה ואחריות רבה, בצד מאור פנים והליכה לקראת החבר. ידעה תמיד להושיט אוזן קשבת למצוקות החברים והנהיגה את הצוות הרפואי למופת. למרות המכות שניחתו עליה, אהבה את החיים. אהבה לטייל ולראות מקומות יפים ומעניינים, אהבה אמנות, מוסיקה ותיאטרון ואהבה מאד אנשים. הניחה – נכד ונינות. יהי זכרה ברוך.
