בריק אליעזר ז”ל

דף הנצחה לבריק אליעזר  ז”ל   (14/06/1925 – 18/10/2015)     ( כב סיון תרפ”ה  –  יב חשון תשע”ו )

שם האב: אשר
שם האם: רגינה
חבר קיבוץ אפיקים משנת 1953

אליעזר נולד בקיץ 1925 בכפר בהונגריה להוריו רגינה ואשר בריק. הוא היה הבן הצעיר במשפחה
שמנתה 3 בנים ובת שנפטרה באיבה. האב היה סנדלר שפרנס את משפחתו בכבוד. בבית דיברו הונגרית ושמרו כמובן על המסורת היהודית. כשהיה אליעזר בגיל ביה”ס, עברה המשפחה לעיר הגדולה דברצן. אליעזר סיים את לימודיו בביה”ס והתחיל לעבוד בחנות, אך החיים השלווים נטרפו. באירופה כבר השתוללה מלחמת העולם השנייה, והצבא הגרמני התקדם לעבר הונגריה. שני האחים הגדולים התגייסו לצבא ההונגרי. אליעזר נשאר עם ההורים. כשפלשו הנאצים להונגריה בשנת 1944, נשלחו כל יהודי הונגריה למחנות הריכוז וההשמדה. אליעזר והוריו נשלחו למחנה ברגן-בלזן. האם לא עמדה בשואה הנוראה ונפטרה. אליעזר ואביו שרדו את הרעב, המחלות, העינויים וההשפלות, וזכו לראות את החיילים האמריקנים משחררים את המחנה.
כשחזרו להונגריה פגשו את האח יצחק שחזר ממחנה העבודה, ולא ידע כי עדיין יש לו משפחה.
עתה היה ברור לכולם כי המקום הנכון לבנות בו חיים חדשים הוא רק בארץ-ישראל. אליעזר הצטרף לתנועת “הבונים”, במסגרתה התארגן גרעין של צעירים יהודים שנועד להקים קיבוץ בארץ – את “בית העמק” שבגליל המערבי.
בשנת 1946, במסגרת עלייה ב’, הפליגו באוניית המעפילים “ארלוזרוב” שנתפסה על ידי הבריטים בשערי הארץ וכל נוסעיה גורשו לאי קפריסין. לאחר כשנה בקפריסין, שוחררו המעפילים, הגיעו לארץ, ונשלחו כגרעין להכשרה בקבוצת כנרת. לאחר שנת ההכשרה בכנרת הצטרף הגרעין, ואליעזר בתוכו, לקיבוץ בית-העמק.
כ-5 שנים היה אליעזר חבר בקיבוץ בית-העמק. חבר נאמן, אך בודד. הגעגועים למשפחה היו גדולים. בינתיים עלה גם אחיו יצחק לארץ עם אשתו יוכבד ז”ל, והם הצטרפו לקיבוץ אפיקים. הוא השפיע על אליעזר לבוא להתאחד עם המשפחה, לאחר שהביא לאפיקים גם את אביהם אלכסנדר ואשתו השניה מרים. אליעזר השתכנע. הוא הגיע לאפיקים בשנת 1953, נכנס לעבוד בלול, והרגיש כי סוף סוף הגיע באמת הביתה.
באפיקים פגש אליעזר את שרה, אם לבת קטנה צביה, נשא אותה לאישה ויחד הקימו את ביתם הפרטי בקיבוץ אפיקים. כאן נולדו ילדיהם: רבקהל’ה, גילה ודוד, וכאן גידלו וטיפחו את משפחתם באהבה, בחום, במסירות ובצניעות. איש עניו היה אליעזר. שקט, מופנם, מסתפק במועט ושמח בחלקו. רוב שנותיו עבד בבית-החרושת “קלת”, ואהב מאד את מקום עבודתו. המפעל היה לו בית שני. הוא היה גאה בו, ותרם לו שנים ארוכות של עבודה, חריצות והשקעה.
כשנסגר “קלת”, עבר אליעזר לעבוד ב”חמד”, בדרכו – שקט, חרוץ, מתמיד ואחראי.
כשחלתה שרה אשתו, טיפל בה אליעזר במסירות ובסבלנות רבה. בכל כוחו ניסה להקל עליה, להרגיע ולתמוך. כשנפטרה שרה, כבה משהו בנשמתו של אליעזר. הילדים בגרו, הקימו משפחות משלהם, הנכדים הרחיבו את המשפחה ושימחו את הסבא, אך בלי שרה זה כבר לא היה אותו דבר.
בערוב ימיו מצא אליעזר מקום חם ומחבק ב”סביון”. הוא השתלב בעבודות ובפעילויות המגוונות במקום, וידע ימים יפים של נחת והשלמה. אך אז הוא לקה באירוע קשה, שפגע אנושות בבריאותו וביכולותיו. נכה ופגוע עבר ל”בית-אשלים”, בו זכה לטיפול מסור ומקצועי לכל אורך הדרך.
המשפחה עטפה אותו באהבה ובמסירות, כל יום, כל הזמן. רק לאחרונה חגגו לו יום הולדת 90, בשמחה, באיחולי בריאות טובה, ובאהבה גדולה. אליעזר לקח עמו את הזיכרון הזה, עמוק אל תוך לבו, עצם את עיניו ונפרד מכולם, ועבר לעולם שכולו טוב.
בן 90 היה במותו, מתוכן 62 שנים חבר קיבוץ אפיקים.

הניח: ילדים – צביה, רבקהל’ה, גילה ודוד, נכדים ובני משפחה.

יהי זכרו ברוך.