גוטמן מרים ז”ל

דף הנצחה לגוטמן מרים  ז”ל   (10/04/1909 – 16/05/1987)     (  –  יז אייר תשמ”ז )

שם האב: מרדכי נחום. שם האם: נחמה. חברת הקיבוץ משנת 1934 מרים נולדה בשנת 1909 במינסוטה שבארה”ב. אחרי מסע ארוך לארץ-ישראל הגיעה עם צבי בעלה לקיבוץ. לאחר שבוע מיום הגיעם לנקודה, הם עברו למשק, שהיה בערך במרחק שעה מהקיבוץ. הם שוכנו זמנית ברפת אשר הוסבה לחדרי מגורים. בשפת-המקום הכינוי היה: “לינת קוקוריקו”. בנפשה הייתה מרים חקלאית. עבדה שנים מספר בשדה, בעיקר בגן-הירק, וכאשר עברה לעבוד במטבח, ביטאה את אהבתה לחקלאות בעבודה בגינה. גינתה הייתה מהמהודרות והמטופחות שבגינות הקיבוץ. כמעט מאז הגיעה לקיבוץ סבלה מרים מראייה לקוייה, ראייה שהלכה ונשתבשה עם השנים. למעלה מעשר שנים הייתה עיוורת לחלוטין, אך מגבלה זאת לא מנעה ממנה לפעול ולתפקד ככל האדם. היא זכרה כל שביל בקיבוץ, וכך הייתה מגיעה לכל מקום. לעבודה, למטבח ולבית. אפיית העוגות הייתה מומחיותה. ידעה את מתכוני העוגות בעל-פה, ואת סוגי העוגות התאימה לאירועים ולאנשים להם היו מיועדים. לימים עברה לעבוד בבית המלאכה לקשישים. הייתה קובעת את צבעי השטיחים והדוגמאות שיש לארוג, למרות שלא ראתה. כשצבי בעלה חלה, סעדה אותו מרים. לאחר מותו, התעקשה כפליים להמשיך בפעילות ובאורח חייה, בעקשנות וברצונה העז להוכיח לעצמה ולמשפחתה שמגבלת הראייה לא פוגעת בעצמאותה וביכולתה לנהל ולשלוט במהלכי חייה. היא המשיכה ללכת לבית המלאכה ולעבוד באריגה. המשיכה לאסוף את בני המשפחה אצלה בביתה, ובכך לשמר את הקשר בין כולם. מרים העידה על עצמה שמעולם לא התחרטה על הדרך בה הלכה ואותה בחרה מרצון. דרך של חלוציות והגשמה בארץ ובקיבוץ, דרך של עבודה, צניעות, מסירות, פשטות ואפילו קצת הקרבה. אישה אמיצה הייתה שנלחמה בגורלה ויכלה לו. הניחה: בנים – בנים – נתן, נחמן, בנות- נחמה, שלומית, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.