גולני אריה (לובה) ז”ל

דף הנצחה לגולני אריה (לובה)  ז”ל   (25/02/1906 – 13/07/2004)     (  –  כד תמוז תשס”ד )

שם האב: שמריהו. שם האם: חיה. חבר הקיבוץ משנת 1930 ליובה נולד בשנת 1906 בעיר גומל שברוסיה. משפחה יהודית מסורתית שהתפרנסה ממסחר. בעקבות המהפכה ברוסיה הורע מצבה הכלכלי, וליובה, עדיין ילד, סייע לפרנסת המשפחה ע”י פתיחת דוכן למכירת סיגריות ליד הבית. עם סיום לימודיו התיכוניים, והוא כבר חבר פעיל בתנועת “השומר-הצעיר-נצ”ח”, יצא לפעילות מחתרתית במסגרת התנועה שבעקבותיה נאסר ונשלח לגירוש. האידיאולוגיה הציונית-חלוצית-קיבוצית שבתה את ליבו, והוא היה נחוש לעלות לארץ-ישראל ולהגשים אותה הלכה למעשה. בשנת 1930, הגיע ליובה לארץ, ישר לקיבוץ “השומר הצעיר מס.ס.ס.ר.” שישב בחצר-כנרת. הוא הגיע לקיבוץ עם רעייתו רעיה ובנם הפעוט איתמר ומיד התגייס כל-כולו לפעילות שכה האמין בתרומתה. 5 פעמים כיהן כמזכיר הקיבוץ, פעמיים יצא כשליח התנועה ללטביה, ואף נבחר כציר לקונגרס הציוני ה-21 בז‘נבה. היה המפקד האזרחי של הקיבוץ בשנים הראשונות לקום המדינה. מילא תפקידים במפלגה וב”איחוד הקב‘ והקיבוצים”, היה מרכז ועדת חברה, ועדת תכנון, וועדת בריאות. ניהל את ביה”ס המקצועי האזורי. טיפל בעלייה מרוסיה בשנות ה-70. במשך אותן שנים הקים משפחה חדשה, עם מינה ז”ל, ונולדו ילדיהם עדה וחנן. בנובמבר 1948 נספה בנו בכורו איתמר בתאונת צניחה. נפילתו הטראגית של איתמר, היכתה בו מכה קשה וכואבת. ליובה הפנים את הכאב והמשיך בפעילותו. גם לאחר מותה של מינה, שוב חזר וקם, ולימים, ידע שנים נוספות של זוגיות יפה עם חנה בן-נון ז”ל. לכל אורך הדרך צעד ליובה ישר ונאמן לערכיו ועקרונותיו. הנושאים החברתיים בקיבוץ, בתנועה ובמדינה היו תמיד בראש מעייניו. הוא עמד על משמר עקרונות הקיבוץ, נלחם על כבודם וקיומם, וכאב את אי-הסדרים שנתגלו בהם. במאמרים רבים שכתב בעלוני הקיבוץ בחן את מושג הדמוקרטיה בקיבוץ. הוא התריע שוב ושוב על “חטאי” העבודה השכירה, כאב את המעבר ל”תקציב אישי כולל” הפוגע ב”שוויון המקודש”. ניסח תקנונים להשוואות בדיור ובריהוט הדירה, הטיף לצניעות בצריכה, ולשמירת רכוש ותקציב הכלל, אך בעיקר חתר לחברות אמיתית, ליחס של כבוד בין אדם לרעהו. בשנותיו האחרונות עבד ליובה ב”חמד”. בעיניו כל העבודות היו שוות בערכן, וטוב היה לו כל עוד יכול היה להרגיש שותף במעגל היצירה הקיבוצי, עד שמשא השנים הכבד הכריעו , וליבו נדם. בן 98 שנים היה ליובה במותו. 74 שנים חבר קיבוץ אפיקים. ייזכר תמיד כאיש עקרונות, תמים וישר-דרך, נאמן לדרכו, רדוף אמונה שניתן להקים חברה צודקת וטובה יותר. כל שנותיו היה פעיל ומוביל דרך בקיבוץ, במעשה ובהגות והקדיש את חייו לרעיונות ואידיאות בהם האמין. דרך זו זיכתה אותו בחיים ארוכים, מלאים ועשירים. הניח: בת – עדה, בן – חנן, נכדים, ובני משפחה. יהי זכרו ברוך