גל בתיה ז”ל

דף הנצחה לגל בתיה  ז”ל   (25/03/1944 – 03/04/2009)     (  –  ט ניסן תשס”ט )

בתיה נולדה להוריה, רחל ומתתיהו, ממייסדי קיבוץ אפיקים, אחות לעדי תבדל”א , וליצחק ז”ל. בצעירותה נמנתה על המצטיינות בקבוצת השחייניות של אפיקים. עם סיום לימודיה בבית-ירח, התנדבה לשנת שירות בתנועת הנוער שם הכירה את יצחקי בעלה. בתום השירות הצבאי הצטרפה לצוות המדריכים בבית הספר בויאר בירושלים ובמקביל למדה באוניברסיטה העברית, בחוג להיסטוריה ופילוסופיה. בתיה ויצחקי נישאו בשנת 1967 בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת-הימים. בשנת 1968 נפל אחיה יצחק בתאונת אימונים בשייטת. בתיה ויצחקי, זוג צעיר, שתכנן לבנות את ביתו בקיבוץ מרום-גולן, חזר לאפיקים על-מנת להיות קרוב להורים, בעקבות האסון הנורא. כאן נולדו שלושת ילדיהם. היא השתלבה בעבודה בבית-ירח. הייתה מחנכת ומורה להיסטוריה ופילוסופיה. הייתה רכזת פדגוגית, רכזת מערכת וסגנית מנהל, במשך ארבעים שנה. היא לימדה וחינכה דורות רבים של תלמידים, בתוכם ממשיכי דרך המלמדים שם כיום, והובילה מייזמים חינוכיים שנגעו תמיד בתחומים ערכיים. הייתה מורה נערצת על תלמידיה. בכל מפגש עם תלמידים וצוות המורים הייתה מתבלטת בתבונתה ובחוכמתה, במקוריותה, בכושר המנהיגות שלה, ובעיקר במבט השפוי שלה על הקיום האנושי, וכל זאת ללא רהב. רבים מתלמידיה שמרו עימה על קשר לאורך שנים רבות והיא המשיכה להוות עבורם עוגן ומתוות-דרך, כפי ששימשה תמיד לכל תלמידיה ולצוות החינוכי. באפיקים – תרמה רבות לעיצוב רוח התרבות בקהילה. לזכותה ייזקף עיצוב טקס ערב יום הזיכרון לחללי צה”ל. בשנים האחרונות הובילה וניצחה על ליל סדר פסח. במהלך השנים ריכזה את הועדה לענייני הפרט. הייתה שותפה פעילה בצוות שהוביל את תהליך שינוי אורחות החיים באפיקים. כל זאת עשתה תמיד, בחוכמה, ברגישות ובענווה תוך הקשבה לצרכי הזולת. חברים רבים מצאו אצלה כתף תומכת, אוזן קשבת ולב חם ומנחם. עצותיה היו להם לעזר רב. בהירות מחשבתה, ניסוחיה המדוייקים ויכולתה לפענח את מורכבות המציאות, היו ממאפייני אופייה המרכזיים. כמעט חמישים שנה שרה במקהלת האיחוד. כמו במעגלים אחרים, גם כאן, בנוסף לזמרה הערבה והבוטחת – תפסה עמדה מרכזית ומשמעותית ביותר כדמות, אשר תמיד היה חשוב ונחוץ לחברי המקהלה, לשמוע את מחשבותיה ושיקול דעתה, ולהאזין לעצותיה החכמות והתבוניות. כאשר חגגו יובל חמישים למקהלה, היה מובן וברור לכולם שמלאכת ההנחייה תופקד בידיה. שירת המקהלה הייתה לה מתנה נפלאה, שהילכה עליה קסם אינסופי והעניקה לה חוויה רוחנית ונפשית מתמשכת. את משפחתה טיפחה באהבה אינסופית. הילדים גדלו ונולדו נכדים אהובים שמילאו אותה אושר רב. בשנת חייה אחרונה, חלתה בתיה במחלה ממארת. היא נאבקה במחלה. דרשה לדעת כל מה שקשור וידוע לרופאים על מחלתה. היה לה צורך לתכנן ולהוביל את חייה, גם ברגעים הקשים ביותר. עד לרגעי חייה האחרונים, הייתה מוקפת משפחה וחברים רבים ונאמנים שהקיפוה בחום, מסירות ודאגה. בתיה נפטרה בהיותה בת 65. חודש לאחר פטירתה, ביום העצמאות תשס”ט, הוענק לה “פרס על מפעל חיים” מאת המועצה האזורית של עמק-הירדן, על היותה מחנכת ומורה שנים ארוכות, מתוות-דרך, מעמודי התווך של בית-ירח. היא זכתה להערכה והוקרה על פועלה הרב. הניחה בעל – יצחקי, בת – גלית, בנים – עמית ונועם, ונכדים. יהי זכרה ברוך