גרוס חוה ז"ל

דף הנצחה לגרוס חוה ז"ל (01/06/1928 – 12/09/2015)  (י"ג סיון תרפ"ח – כ"ח אלול תשע"ה )

חוה גרוס (שם משפחה קודם: צוקרמנדל)
נולדה ברומניה
שם האב: שמואל
שם האם: לאה
התקבלה לחברות בשנת 1950

חוה נולדה בשנת 1928 ברומניה, בעיר הצג שבטרנסילבניה, להוריה לאה ושמואל,
לבית צוקרמנדל. בת בכורה ואחות של יוסף אחיה הצעיר.
ההורים ניהלו חנות מכולת והמשפחה התפרנסה בכבוד. אחד העובדים הצעירים בחנות היה בן אותה העיר, שלמה קסלר. המשפחה הייתה מסורתית וציונית. בבית קיימו את חגי-ישראל ושלחו את הילדים לתנועות נוער ציוניות.
בראשית שנות ה-30 תכנן האב לעלות לארץ -ישראל, אך מסיבות משפחתיות הדבר לא הסתייע. חוה למדה בבית ספר רומני ממלכתי, ובכיתות התיכון למדה גם בבית ספר יהודי.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הגיעו הגרמנים לרומניה. כוח גרמני קטן התמקם בעיר הצג, בבית המשפחה של חווה. למשפחה השאירו רק חדר קטן למגורים. הגברים בגיל העבודה נשלחו למחנות העבודה והנשים והילדים נשארו בעיר. אחרי המלחמה כבר היה ברור כי המקום הנכון ליהודים להיות בו היא ארץ-ישראל. חוה, חניכת תנועת "הבונים" הכירה את מנחם, בובי גרוס, שחזר ממחנה העבודה יחד עם חברים נוספים, וכולם התארגנו לעלייה ארצה.
חוה ובובי התחתנו ברומניה ובשנת 1950 עלו לישראל. הם ביקשו להצטרף לקיבוץ אפיקים, כי בו כבר היו כמה חברים מרומניה: שלמה קסלר, צבי לופטין, אדית ושמואל קליין ועוד.
הם הגיעו לאפיקים באמצע הקיץ. בובי התגייס לצבא ולחווה היה לא קל להתמודד לבד עם הסביבה החדשה – בלי שפה, בחום קיץ לוהט טרום-מזגנים, עבודה פיזית קשה וצורת חיים מוזרה.
כנקודת אור ציינה חוה את נחמיה פלס, שעזר לה מאד בתהליך הקליטה ועשה אותו לאפשרי.
והיו כמובן גם החברים מרומניה, שתמכו ועודדו. אחר כך נולדו הבנים אפרים ויגאל, וחוה התחילה להרגיש כי אפיקים הפכה להיות לה לבית. היא אהבה מאד את המסיבות בקיבוץ, במיוחד אהבה לרקוד, עם בובי. יחד גם הרבו להשתתף בטיולים שארגן הקיבוץ ברחבי הארץ.
חוה השתלבה בעבודה בחינוך הגיל הרך, והתמידה בעבודה זו למעלה מ-20 שנה. היא השקיעה בעבודה הרבה לב ונשמה וזכתה בתמורה לחיבתם ולחיוכם של הילדים וכמובן אף להערכה רבה מצד ההורים, וליחסי אמון, שיתוף פעולה וידידות עם צוות המטפלות.
בשנים שלאחר מכן עברה לעבוד בכל-בו כקופאית מקצועית וגם כאן הוכיחה חריצות, מסירות והתמדה לאורך שנים.
כשחלה בובי, טיפלה בו חווה במסירות רבה, מנסה ככל יכולתה להקל ולתמוך במחלה שאין לה מרפא. לאחר מותו של בובי היו שנות אלמנותה חסרות את אותה שמחת חיים שאפיינה אותה בעבר. הבנים גדלו והקימו משפחות משלהם, והנכדים מילאו מחדש אור של חיים במשפחה המורחבת.
בשנותיה האחרונות פגעה גם בחווה מחלת הסרטן. היא עברה טיפולים כימיים קשים ויצאה מהם כשידה על העליונה. היא שמרה על עצמאותה כל השנים ותפקדה למופת עד העת האחרונה. כשהדרדר מצבה הבריאותי, עברה ל"בית אשלים". היא זכתה לצד הטיפול המסור של עובדי הבית גם לליווי צמוד של חברות, מבית ומחוץ, נוסף כמובן לעידוד ולתמיכה שהעניקו לה בני משפחתה, עד שתמה סאת הייסורים. חווה נפטרה בהיותה בת 87, מתוכם 65 שנים הייתה חברת קיבוץ אפיקים.

הניחה: בנים – אפרים ויגאל, אח יוסף, כלות, נכדים ובני משפחה.

יהי זכרה ברוך.