הורביץ חיים ז”ל

דף הנצחה להורביץ חיים  ז”ל   (02/04/1909 – 15/07/1996)     (  –  כח תמוז תשנ”ו )

שם האב: שמואל. שם האם: דבורה. חבר הקיבוץ משנת 1931 חיים נולד ברקוב (פלך מינסק) שברוסיה. היו לו שלושה אחים וארבע אחיות. בשנת 1912, בהיותו ילד קטן, עלה עם משפחתו לפלשתינה. המשפחה התגוררה בעיר תל-אביב. לאב היה בית מלאכה . חיים סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים ובנוסף למד בבי”ס למסחר. בשנת 1927 הגיע לקיבוץ. בשנת 1929 השתלב בפלוגת ההכשרה של הנוער העובד בעין-טבעון ובקבוצת החוגים בחדרה ובעין-חרוד. כשהגיע לחצר-כנרת, היה זה קיבוץ רוסי לא רק על-פי שמו – השוה”צ מ-ס.ס.ס.ר, כי אם על פי מהותו הפנימית, הווי חייו ולשונו. השפה הרוסית שלטה בכול, וגם העברית המדוברת הייתה משובצת במונחים רוסיים רבים. באווירה זו מצא חיים קבוצת חברים קטנה ששקדה ועשתה רבות להשלטת השפה העברית ותרבותה. בתוך קבוצה קטנה זו התבלט במיוחד מוליה זהרהרי שהיה הרוח החיה בה. חיים שגדל והתחנך בישראל, חבר לקבוצה זו ובמיוחד שמר על קשר חם עם מוליה ז”ל. חיים הופתע מבקיאותו בלשון העברית וספרותה ונהג לשוחח ואף להתכתב עימו, כשהיה בשליחות בבריגדה ולא נכח בקיבוץ. בשנת 1937 היה עורך “עלון אפיקים-השומר הצעיר”. בעלונים שערך נתן ביטוי לדאגתו הגדולה מדלות השפה העברית, מגורל הספרות העברית וגורל האדם וטען שללא העמקה בתחומים אלו, יישאר האדם מנותק ממקורותיו ו”עני” ברגשותיו. שאלות של עבודה עברית, שאלות כלכליות ושאלות פוליטיות העסיקו אותו מאד ואף להן נתן ביטוי מעמיק בעלוני הקיבוץ. דילמות של בעיות חברה ומשק העסיקו והטרידו אותו והוא לא פסק מלחוות את דעתו בכתב ובע”פ. בשנת 1940 יצאו חיים ויוסף פלד לתקופת התגייסות וסיוע לקיבוץ מחניים שהיה בראשית צעדיו ונזקק להכשרה ותמיכת חברי קיבוץ ותיקים ומנוסים. בשנת 1945 התגייס חיים לבריגדה עם עוד מספר חברים. הוא נשלח להולנד ובלגיה כשלוחמי הבריגדה צורפו ללוחמי הצבא הבריטי במאמץ משותף להדביר ולהכניע את האוייב הנאצי. כשחזר מפעילות זו השתלב בעבודה במספוא ואחר כך עבר לעבוד בגן-נוי. לאחר שנים רבות של עבודה חקלאית פרש חיים ועבר לעבוד בחדר-האכילה. בכך התמיד שנים לא מעטות עד לפרישותו מפאת גילו המתקדם. חיים לא הקים משפחה. את עיקר זמנו היפנה לטיפוח גינתו הפרטית שהייתה שם דבר ואתר ידוע ל”עלייה לרגל”. כל המתעניינים בשאלות גינון ונוי הגיעו אליו לקבלת עצה טובה והנחיות מועילות. בתקופת חייו האחרונה, עבר להתגורר בבית הסיעודי עד לפטירתו, בהיותו בן 87 . לאחר מותו, פנו לאפיקים נציגי משפחתו הענפה וביקשו שתוקם פינת-נוי כתרומה לקהילת אפיקים וכהנצחה לזכרו. הוחלט להקים בריכת-נוי בכניסה לחדר-האכילה, המזכירות אישרה זאת ועלות הבנייה נתרמה מעיזבונו של חיים. יהי זכרו ברוך.