דף הנצחה לוודרובניק עמנואל ז”ל (06/07/1922 – 23/04/2011) ( – יט ניסן תשע”א )
שם האב: יוסף שם האם: אסתר חבר הקיבוץ משנת 1965 עמנואל נולד בבואנוס-איירס שבארגנטינה בשנת 1922. הוריו אסתר ויוסף, הגיעו לארגנטינה מרוסיה בשלהי מלחמת-העולם הראשונה. ביתם היה יהודי מסורתי, אוהד הרעיון הציוני, אך לא ממש פעיל במסגרותיו. בנעוריו התבלט עמנואל בכישרון הציור שלו והשתייך לקבוצה של אמני קומיקס וקריקטורות צעירים, מהשכבה האינטלקטואלית של בואנוס איירס, שהשפיעה על דעת הקהל דרך רצף סיפורים מאוירים שהתפרסמו בהמשכים בעיתונים היומיים ובחוברות הקומיקס. לאחר עלייתו של הנשיא פארון לשלטון, הופעלה צנזורה על חופש הביטוי והאכזבה הייתה גדולה וכואבת והמחיר האישי ששילמו האמנים היה כבד. עמנואל כמו יהודים רבים אחרים בארגנטינה, החל לחשוב על אלטרנטיבה, ומדינת-ישראל הייתה היעד הנבחר. הוא ורעייתו מרים פנו לסוכנות שם עבדה חברתנו בתיה ברונטמן, והיא המליצה להם להיקלט בקיבוץ אפיקים. יחד עם מרים אשתו, ובנם היחיד אלכס בן ה-13 וביחד עם קבוצת חברים נוספים הם הגיעו לאפיקים בשנת 1965 והתקבלו לחברות. התקופה הראשונה לא הייתה להם קלה. למרות הכנה מסוימת שניתנה להם על ייחודו של הקיבוץ ואורחות חייו, בפועל הפגישה עם צורת החיים הקיבוצית דרשה מהם תקופת הסתגלות ממושכת. היה עליהם לרכוש שפה חדשה, לקבל עליהם את מסגרת העבודה והחינוך המשותף, ובנוסף – התרבות המקומית שלא הייתה מוכרת להם – כל אלה היו חדשים, שונים, זרים ומוזרים. לא פעם הם שאלו את עצמם האם הם מתאימים לצורת חיים זו, אך התשובה לכך הייתה חיובית והחלה להסתמן אצלם הכרת היתרונות והמעלות בחיים השיתופיים שזימן להם הקיבוץ. בשנים הראשונות עבד עמנואל בבית-החרושת “קלת”. אחר כך הקים את דפוס האופסט והפעיל אותו לאורך שנים. הוא הדפיס חוברות אינפורמציה למפעלים, דפי מידע למוסדות השונים, חומרים לקראת החגים, שירונים, וכמובן את העלון הקיבוצי לו תרם את איוריו החינניים. בנוסף לכך הדפיס עמנואל כרטיסי ברכה, הזמנות לחתונות ולבר-מצווה שבהם נתן ביטוי לכישרונו האמנותי המיוחד, מעשה ידיו להתפאר. מותה של מרים הכה בו מכה קשה. ההתמודדות עם האובדן והבדידות הייתה כואבת ומייסרת. לימים התפתחה ידידות יפה בינו לבין סוניה שלו, שתרמה רבות להתאוששותו של עמנואל. כשסוניה חלתה, היה זה עמנואל שתמך בה בימי מחלתה, בדאגה ובמסירות אין כץ. בתקופה האחרונה התערערה בריאותו והחיים כבדו עליו. הוא הסתגר בד‘ אמותיו, השתדל להתמודד עם הקשיים בכוחות עצמו, מבלי להטריד ומבלי להתאונן. המשפחה והנכדים היו לו קרן אור שחיממה את ליבו ועודדה את רוחו, ועטפה אותו בחיבוק של אהבה. הניח: בן – אלכס, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
