וויס (זכרביץ) שרה ז”ל

דף הנצחה לוויס (זכרביץ) שרה  ז”ל   (10/04/1908 – 10/05/1994)     (  –  כט אייר תשנ”ד )

שם האב: אליקים. שם האם: יוכבד. חברת הקיבוץ משנת 1929 שרקה נולדה בלטביה בשנת 1908. אביה פירנס את משפחתו מיגיע כפיו. היה ציוני. מתורמי קרן היסוד. חינך את ילדיו ברוח הלאומית . שרקה, סיימה את לימודיה התיכוניים, ואחרי כן, הייתה בקבוץ הכשרה “ליבוי” שם שהתה שנה. אחרי כן, הצטרפה ל”השומר הצעיר נצ”ח” שם הייתה 3 שנים. אחר כך, עלתה לארץ-ישראל. לימים, אביה, שהיה חלוץ, עלה ארצה כדי להחיות את השממה ולייבש את הביצות. בעלותו ארצה התיישב בעתלית שם עבדו ילדיו. היו איתו בנו הרצל (הרצקה) שהיה חבר בקבוצת כנרת ונפטר ממחלה קשה בצעירותו, והייתה איתו בתו שרקה, חברת קיבוץ אפיקים. כשהזדקן, הביאה אותו שרקה לאפיקים והוא השתלב בעבודה ב”קלת”. כאן נפטר ונקבר בינואר 1947. באפיקים קשרה את חייה עם אברהם, אב לבתו אירית. הם נישאו והקימו משפחה. אירית הייתה לה כבת, ונולדה בתם יוכבד. שרקה הקפידה אף לשמור על קשר משפחתי, חם והדוק עם אלמנתו וילדיו של אחיה מקב‘ כנרת. בשנותיה הבוגרות עסקה שרקה ברישום העבודה של האוכלוסייה באפיקים. היא אספה כל פיסת אינפורמציה כדי לספק את דרישות החוק ולספק למוסדות ולאנשים מידע המאפשר קבלת החלטות. לאחר שנים רבות הסתיימה עבודתה, עם המעבר לרישום ממוכן. שרקה כאבה מאד את הפסקת עבודתה. היא תפסה את משמעות החיים וההגשמתם בנחיצות לעבוד ולהתפרנס. היא סברה שלמרות גילה ולמרות שאינה עוד צעירה, עליה להילחם על חיים מלאים ומספקים. שרקה נהגה לפרסם את הגיגיה ומחשבותיה לשאלות וויכוחים עקרוניים שהתנהלו באסיפת הקיבוץ ומעל דפי עלון אפיקים. לא חסכה מאמירות נוקבות וביקורתיות על מהלכים וצעדים שננקטו בקהילה, גם אם דבריה היו מתריסים ונוקבים. שרקה הייתה ממיטיבי הלכת. צעדה לאורך כבישי העמק היפה. היא נהגה ללכת בצעדה רגלית לקב‘ כנרת למשפחת אחיה, ולבתה ונכדיה בדגניה א‘. הייתה סרגנית מעולה. תמיד מצויידת במסרגות וסלילי צמר. תוך זמן קצר, הפיקה תחת ידיה סריגים מרשימים. קריינית גדולה הייתה. לא פסקה מללמוד. עד תל-אביב הגיעה כדי ללמוד אומנות, ותלמוד תורה. בימי זקנתה, חלתה. ידעה כאבים קשים מנשוא, עד שנפטרה. הניחה: בנות – אירית ויוכבד, ונכדים. יהי זכרה ברוך.