וולפסון מרים ז”ל

דף הנצחה לוולפסון מרים  ז”ל   (23/08/1912 – 19/07/2002)     (  –  י אב תשס”ב )

שם האב: יהושוע. שם האם: רבקה. חברת הקיבוץ משנת 1935 מרים נולדה באוגוסט 1912 בעיירה קטנה ברוסיה, והייתה הצעירה מבין שלושת ילדי המשפחה. הבית היה בית יהודי מסורתי, בו הירבו לשיר, לספר סיפורים, לשמוע פרקי חזנות ולחגוג את החגים היהודיים כהלכתם. כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, עזב אביה את רוסיה ונסע לאמריקה, במטרה להביא אחריו את המשפחה כולה. המלחמה ניתקה את הקשר ביניהם למשך 7 שנים ארוכות. האם שנותרה לבד עם שלושת ילדיה הקטנים, פרנסה את המשפחה בעבודתה כתופרת. בתום המלחמה חודש הקשר עם האב. המשפחה עזבה את העיירה ברוסיה ויצאה לדרך רבת-תלאות שארכה כשנה, עד אשר זכו להתאחד עם האב באמריקה. מרים למדה בבית-ספר רגיל וגם בבית ספר עברי שם קיימו פעילויות חברתיות ותרבותיות. אל הציונות הגיעה מרים רק כשעברה המשפחה לדטריוט. המשבר הכלכלי באמריקה היה בעיצומו והיא נאלצה להפסיק את לימודיה ולצאת לעבודה לעזרת פרנסת המשפחה. באווירת בידוד חברתי, החלה לבקר בתנועת “החלוץ”. הכול היה לה מעניין. החברים, ההרצאות, הריקודים והשירה. אחר כך יצאה להכשרה שם הכירה את משה, בן זוגה, ויחד עלו לארץ-ישראל, ביוני 1935 הם הגיעו ישר לחצר-כנרת. כעבור חודשיים התחתנו. שנה לאחר מכן, עברו עם כולם מחצר-כנרת לאפיקים. כאן נולד הבן הבכור אליקים ואחריו יוסי, שוקי ורמה וקמה לה משפחה אוהבת ומאושרת. 34 שנים עבדה מרים במערכת החינוך, בכל הגילאים. עם הקבוצה האחרונה שחינכה, עבדה ברציפות 14 שנים, מהגן עד שסיימו את לימודיהם בבית-ירח. העבודה הייתה קשה ודרשה אחריות והתמסרות מירבית. השנים הללו היו משמעותיים ביותר בחייה. הקשרים שקשרה עם חניכיה שהתבגרו היו עמוקים ונשמרו לאורך זמן. לאחר מכן עשתה מרים הסבה לעבודה ביחידת המחשב והתמידה בה כ-20 שנה. אחר כך עברה לעבוד ב”חמד”, עד יומה האחרון. מרים הייתה אישה פעלתנית, מלאת מרץ ושמחת-חיים, אוהבת חברה, תרבות וספר. מרים ידעה גם ימים קשים וכואבים. פטירתו של משה, הבעל האהוב, באמצע החיים, היכתה בה מכה קשה מאד. נפילתו של שוקי בנה בשבי המצרי הייתה אף היא חווייה טראומטית, ונפילתו של הנכד אייל בתאונת אימונים בצבא פצעה את ליבה בפצע, שלא הגליד. אחרי כן, נפטר מקס חתנה, בעלה של בתה רמה, מה שהוסיף כאב על כאב. מרים המשיכה וקמה ושאבה כוחות מבני המשפחה שהלכה והתרחבה. בנים, נכדים ונינים סבבו אותה במעגל חם של אהבה ותמיכה, הערכה וכבוד שהיה עבורה טעם ומשמעות לחיים. מרים נפטרה בהיותה בת 90, כשהיא עדיין עצמאית, עובדת ופעילה, צלולת מחשבה ושותפה מלאת עניין בסובב אותה. הניחה: בנים – אליקים, יוסי ושוקי, בת – רמה, נכדים, נינים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.