ויידה רות ז”ל

דף הנצחה לויידה רות  ז”ל   (21/06/1914 – 15/12/1991)     (  –  ח טבת תשנ”ב )

שם האב: ארנולד. שם האם: פרידה. חברת הקיבוץ משנת 1940 רות, או בשמה הקודם גרטרודה, נולדה בפראג בשנת 1914, בתחילת מלחמת העולם הראשונה. בגיל צעיר התייתמה מאביה. שנות ילדותה עברו עליה בפארג. רות סיימה את לימודיה בגימנסיה גרמנית ואחרי כן למדה כשנתיים בקורס למסחר. רות עזבה את פראג עם כניסת הגרמנים לעיר. היא הצליחה להגיע לרומניה, משם לתורכיה ולארץ-ישראל. היא נשלחה לעתלית. אחרי כן עברה למשק הפועלות בפתח-תקווה, משם לכפר-גלעדי, ומשם, עם הקבוצה הצ‘כית, הגיעה לאפיקים. בתחילה עבדה בחקלאות. אחרי כן תקופה מסוימת עבדה בקלת, בתפירת ארגזים לאריזת פחי בנזין עבור חיל-האוויר הבריטי, בזמן מלחמת העולם השנייה. כאן, באפיקים, הכירה את בעלה, ברוך. הם הקימו משפחה ונולדו שלושת בניהם. רות עבדה כמטפלת בבתי הילדים ובבישול. החיים נמשכו וזרמו עד שקרה האסון, והיא איבדה את כף ידה הימנית. היא הצליחה להתגבר על כל הקשיים ויצאה לעבוד במחסן הילדים. הילדים גדלו ורות המשיכה בחייה הרגילים. תאונה נוספת עברה כששברה את רגלה והתנועה קשתה עליה מאד. בשנותיה האחרונות סבלה רות מבדידות וחוסר קשר לחברה ולקיבוץ. ימיה עברו עליה בסבל ומצוקה רבה. את נחמתה מצאה בנכדים שנולדו. זו הייתה שמחתה. היא אהבה לדבר עליהם ולארח אותם. רות הרבתה לדבר על עיר הולדתה פראג, אותה אהבה ובה היו לה קרובים וידידים. תמיד נזכרה באמה, שנלקחה למחנה הריכוז “בירקנאו” ושם נספתה. בתקופה האחרונה לחייה הייתה רות בחדרי-חולים. משם לא שבה עוד אל ביתה. היא נפטרה בסבל וייסורים גדולים. הניחה: בעל – ברוך, בנים – איתן, שמואל ואלי, נכדים ומשפחה. יהי זכרה ברוך.