דף הנצחה לזהרהרי גרשֹם ז”ל (06/05/1936 – 16/05/2022)
כשהאוניות היו מעץ והאנשים מברזל
גרשם נולד ב-1936 באפיקים, בן בכור לרחל ומולה זהרהרי. הוא נולד לקבוצה ולחברים, כאותם הימים.
ימי ילדותו עברו עליו לצד “בני הכיתה”, מושג שרק קיבוצניקים באמת מבינים. חיי חברה עשירים, עם סיסמאות בעלות פאתוס. וברקע שירים רוסיים.
להפתעתנו גרשם היה תלמיד טוב (כך מגלות מחברותיו שנמצאו מלאות בכתב צפוף ומסודר) אך ככל שחלפו השנים נראה כי חיי החברה העפילו על עניינו בלימודים.
גרשם הירבה לתאר ולהתגעגע לקשר החם עם אימו רחל. והיה אח אוהב לאחיו נורית ויוסי.
בשנת 1954 קרה הנורא מכל, אסון מעגן, שבו איבדו שלושת הילדים את הוריהם.
כשהוא עדיין לא בן 18, התגייס גרשם לטירונות הנח”ל. בהמשך, ביחד עם עוד לוחמים נוספים, ובעקבות פירוק יחידת ה-101, היו חבריו והוא מיסודותיו של גדוד 890 של חטיבת הצנחנים. ביחד השתתפו במרבית פעולות התגמול, כשהידועה שבהן היתה הקרב במעבר המִתלה.
עם שיחרורו מהצבא חזר גרשם למשק והצטרף לענף התובלה כנהג סמיטריילר. כשנה לאחר מכן יצא, כמרבית חבריו, לשנת עזרה לקיבוצים צעירים, לקיבוץ משמר דוד ושם נפגש שוב עם זיוה מאשדות, שהייתה גם בת כיתתו בבית ירח.
בסיום אותה שנה חזרו יחד, זיוה וגרשם, לקיבוץ אשדות יעקב איחוד. הם נישאו וב-1961 נולד בנם הבכור שי, שלוש שנים אחריו נולדה גם בתם רחל.
לאחר מאמצי שכנוע ושיחוד חזרו לאפיקים וגרשם שב למקומו הטבעי מאחורי ההגה. כמעט 40 שנה על ההגה בכבישי הארץ, גרשם החליט שדי לו וירד מההגה. הוא עבר לעבוד במחסן החלקים בצמח כקניין. אחר כאיש שירות שדה בצמח ציוד חקלאי. פה באפיקים נולדו לגרשם וזיוה עֹמר ב-1967 ועלי ב-1976.
כל השנים גרשם כתב. כתב “למייגרה” לדבריו. הוא מצא הנאה גדולה בכתיבה והצורך שבה ממלא את המגירות עד אפס מקום (כמו שנגלה בהמשך). במשפחה אנחנו קראנו לו “ממטרת הבוץ” וידענו לצחוק שעיקר התמחותו הייתה בהספדים ומכתבי שיטנה למזכירות. אולם את עיקר “פירסומו” רכש גרשם בברכות הרבות שכתב לאנשים ולאירועים- זוויות משונות, עין חדה, משחקי ושיבושי מילים, רעיונות וחשיבה אחרת ליוו את כתיבתו והשאירו רושם על הסובבים.
את עיקר עניינו בשנים אחרונות מילאו נכדיו, שולחנות הסוסים והספסלים. הוא בנה וניגר מכל חתיכת עץ או כמו שנהג לומר: ״העיקר שיהיה על מה לשבת”.
בשלוש השנים האחרונות גרשם שהה בבית אשלים. שם הלך ודעך עד והחליט שדי לו. עצם את עיניו ונדם.
