חופש ישראל ז”ל

דף הנצחה לחופש ישראל  ז”ל   (03/11/1905 – 23/06/2012)     ( ה חשון תרס”ו  –  ד תמוז תשע”ב )

שם האב: יעקב שם האם: חיה חבר הקיבוץ משנת 1925

חופש נולד בוורשה בפולין להוריו חיה ויעקב לבית גוטנבאום. משפחה יהודית מסורתית שהתפרנסה מעסק משפחתי למסחר במוצרי חלב וגבינות. בגיל צעיר מאד התייתם מאביו. אחיו הבוגר הפך לראש המשפחה שהפכה להיות חילונית. חופש נישבה ברעיון הציוני ושאף לעלות לארץ ישראל ולחיות בקיבוץ. הוא הצטרף לתנועת “השומר הצעיר” והיה מדריך בתנועה. כשסיים את לימודיו, יצא ללמוד בוורשה והיה היהודי היחיד בפקולטה . יום אחד הוא סולק מהלימודים, מה שזירז את החלטתו לעלות ארצה ולעברת את שמו לישראל חופש. באביב 1925 הגיע חופש באוניה לנמל יפו, משם הופנה ל”פלוגת עין-חרוד” בעפולה. שם הכיר את “קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר” ונרקמו ביניהם יחסי חברות ראשונים. לקראת ההתיישבות בעמק-הירדן, בעקבות הקמת תחנת החשמל בנהריים, החליט חופש יחד עם חברי “פלוגת עין-חרוד” להצטרף לקיבוץ הרוסי שעלה להתיישב ברפת כנרת ואחר-כך בחצר כנרת.
ב-1932 היה חופש בין עשרת החברים הראשונים שעלו לטוצ‘קה. יום אחד בשיחה עם יעקב פלמוני מדגניה א‘, הציע פלמוני לקרוא לנקודה החדשה “אפיקים”, שהרי מקומה בין אפיקי הירדן והירמוך. חופש הביא את ההצעה לאסיפת הקיבוץ והיא התקבלה פה אחד.
באפיקים הכיר חופש את סוניה שהגיעה במשלחת “ספורטאיות” מלטביה כדי להשתתף במכבייה הראשונה בתל-אביב. האהבה פרחה בין השניים ולחתונה בבית הרב על שפת הכנרת הגיע חופש בבגדי עבודה ומגפיים, ישר מהבננות. סוניה לא הייתה שם. הוא חתם על נייר בנוכחות 2 עדים, בלי חופה, בלי טבעת ובלי כלה.
חופש וסוניה הקימו קן משפחתי חם ואוהב בו נולדו ילדיהם – לוי, גֵדי, תמר וחינה.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, התגייס חופש לגדודים העבריים-לבריגדה שלחמה באירופה. כשחזר לקיבוץ השתלב בעיקר בתחום החינוך. היה מדריך בחברת בית-ירח והדריך חברות נוער וגרעיני הכשרה מכל קצות- עולם. עם רבים מחניכיו שמר על קשרים הדוקים במשך כל השנים.
הוא למד בסמינר למורים “בית ברל” ובאוניברסיטת תל-אביב ולימד בביה”ס באפיקים בכיתות ז‘-ח‘.
הוא ריכז את מחלקת החינוך ב”איחוד”, היה חבר פעיל בוועדות רבות ושלוש פעמים היה מזכיר הקיבוץ.
בשנת 1967 קיבל על עצמו את ניהול הארכיון באפיקים. חופש נשאב אל האתגר הארכיונאי והשקיע בו את כל ליבו ונשמתו. ילדים היו באים לארכיון בעקבות “סיפור הגמדים” שסיפר להם. תלמידים מצאו בו חומר רב לעבודותיהם. חברים שעזבו, שמחו לחזור אל שורשיהם תוך עיון בתיקים המסודרים למופת, ובמקורות הויזואליים המושכים את העין. פעילותו השוטפת של הארכיון יצאה אל הציבור שוב ושוב, הן בחוברות “האסופות” המגוונות והן במצגות התמונות המתחלפות בשערי חדר-האוכל. חופש הקים את הארכיון לא כדי לצבור סתם עובדות היסטוריות וסיפורים שיישמרו בתוך תיקיות וקרטונים, אלא כדי לתת לבני הקיבוץ זיכרון משמעותי משותף וסיפור שעליו יחנכו את עצמם ואת ילדיהם. הוא הקים את הארכיון לא בשביל העבר אלא תוך דאגה לעתיד. דגם “ארכיון אפיקים” הפך להיות “האורים והתומים” לארכיונאי התנועה הקיבוצית, ועל מפעל חיים זה זכה חופש בתואר הכבוד “יקיר הארכיונאים”.
מותה של סוניה, האישה, החברה, השותפה המלאה והרוח החיה במשפחה, השאיר בחופש חלל שלא ניתן למלאו. הוא הרבה לקרוא בעזרת קלטות והיה מעודכן באקטואליה דרך הקראת העיתונים, בעיקר עיתוני הקיבוץ. החיים נמשכו וחופש איתם, כמו תמיד, ב”צו התנועה”. והייתה כמובן כל המשפחה שגדלה והתרחבה, על נכדיה וניניה, עוטפת אותו באהבה גדולה, בדאגה ובהרבה שמחת-חיים.
עד סוף ימיו התחבט חופש בשאלה האם הקיבוץ מתפרק או משתנה, ואיך יראה הקיבוץ בדורות הבאים.
בכך היה טרוד ועסוק עד ימיו האחרונים כשהוא אינו רואה ואינו שומע, אך צלול ונמרץ ובהיר במחשבותיו.
עם מותו של חופש בהיותו בן 107, נחתם פרק מכונן בסיפורו של קיבוץ אפיקים.
הניח: בנים – לוי וגֵדי. בנות – תמר וחינה. נכדים, נינים ובני משפחה.
יהי זכרו ברוך.