חרמון חנה ז”ל

דף הנצחה לחרמון חנה  ז”ל   (12/09/1919 – 17/06/2000)     (  –  יד סיון תש”ס )

שם האב: יוסף. שם האם: שרה. חברת הקיבוץ משנת 1942 חנה נולדה בשנת 1919 בעיר פלוישטי שברומניה. עיר יפה ועשירה ומשופעת בנפט. האב היה סוחר והמצב הכלכלי היה טוב. היחס לדת היה אדוק. השכלת ההורים נרכשה בביה”ס היסודי והתיכוני. ההורים הפגינו התעניינות במוסיקה, בחזנות ובתרבות בכלל. השפה השלטת בבית הייתה רומנית ואידיש. ההורים לא השתייכו למפלגה פוליטית ולא נהגו להצביע בבחירות, אך חנה עצמה בחרה להשתייך לתנועת “השומר הצעיר”. כשהחליטה לעלות לארץ-ישראל, התייחסו הוריה באהדה להחלטתה, וכמו כן אהדו את החלטתה להצטרף לקיבוץ. המשפחה עצמה נשארה ברומניה. בתקופת מלחמת העולם לקחו את אביה מבית-הכנסת יחד עם כול היהודים שנמצאו שם באותו יום, אסרו אותם והם הוחזקו מבלי שמשפחותיהם ידעו היכן נמצאים יקיריהם. אחרי מספר שבועות חזר האב הביתה כשהוא רזה מאד וגופו מלא כינים. הוא פחד לספר למשפחה מה קרה לו ומה עשו לו במאסר. האירוע הזה התחולל בשנת 1940 והשאיר את רישומו החזק על חנה לאורך כל חייה. אז גמלה בליבה ההחלטה הסופית לעלות ארצה . חנה עלתה על אוניה בדרכה לישראל, שם הכירה את כתריאל בעלה. עם הגיעה לארץ, התגוררה בעתלית שם עבדה בבית-חרושת לטקסטיל ושם אף נישאה לכתריאל. לאחר שהות של שנה וחצי בעתלית, הזוג הצעיר הגיע לקיבוץ אפיקים וכאן נולדו שלושת ילדיהם, דרור, אביבה ושרי. חנה עברה קורס לטיפול בתינוקות והשתלבה בעבודה בחינוך. יותר מאוחר, למדה סריגה ועבדה במחלקת הסריגה. לימים, כשנפטר כתריאל, חנה הגבירה את התעניינותה בתחומים שונים ומגוונים. היא גילתה את אהבתה ללימודי התנ”ך שיתכן שהיו קשורים לזיכרונות מבית ההורים. בנוסף היא האזינה בקביעות ל”קול המוסיקה” והתעדכנה מדי יום בתוכניות שינוגנו. היא החלה לבקר בהצגות והן הפכו לחלק חשוב בחייה. היא פיתחה רגישות לחידושים ולהתפתחויות מסביבה וידעה היטב מה צריך לקרות ומה נכון לעשות. היא אהבה מאד את נכדיה ושמרה איתם על קשר חם ואוהב. חנה נפטרה בהיותה בת 81 . הניחה: בן – דרור, בנות – אביבה ושרי, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.