יעקב מרגלית ז”ל

דף הנצחה ליעקב מרגלית  ז”ל   (11/06/1934 – 23/07/2013)     ( כח סיון תרצ”ד  –  טז אב תשע”ג )

שם האב: יצחק שם האם: מזל התקבלה לחברות בקיבוץ ב – 9.1953 מרגלית נולדה בשנת 1934 בהודו, בת זקונים להוריה מזל ויצחק לבית דיגורקה. משפחה אמידה, ברוכת ילדים, שביתם הגדול והמרווח שימש מרכז חברתי לקהילה היהודית המקומית. אביה שהיה סוחר ואיש עסקים מצליח, נתן גם שירותי דת לקהילה וחינוך יהודי דתי לילדיו, לצד אהבה גדולה למעשה הציוני המתחולל בארץ-ישראל. מרגלית הייתה ילדה חולנית בשנותיה הראשונות. מחלת הטיפוס פגעה בה, אך היא זכתה לטיפול מסור ומקצועי שבעזרתו התגברה על מחלותיה. הייתה לה ילדות מאושרת בחיק משפחתה המורחבת והחמה, ללא מחסור, כשמשרתות עוזרות בטיפול בילדים ובאחזקת הבית. עליה, הצעירה מכולם, הרעיפו פינוקים בשפע. אבי המשפחה נפטר בגיל צעיר יחסית, אך רוחו ודרך חייו הותירו רישומם על כל בני המשפחה. כשקמה מדינת ישראל, החליטו רבים מבני המשפחה לעלות ארצה. בשנת 1950 הגיעה מרגלית לישראל במסגרת עליית הנוער, בהיותה בת 17. בדרך, בטיסה לארץ-ישראל, פגשה בחור צעיר, את משה, ונוצר קשר ידידותי ביניהם. הם הצטרפו לגרעין נח”ל בקיבוץ נאות-מרדכי. המהפך בתנאי החיים, האקלים הקשה, העבודה המפרכת שלא הייתה רגילה לה כלל והמגורים הצפופים – כל אלה נראו לה בלתי אפשריים ובלתי הגיוניים, אך מרגלית הייתה נחושה להתמודד עם הקשיים שניצבו בפניה בעת קליטתה והשתלבותה בחיי מדינת-ישראל הצעירה. עם תום השירות הצבאי, שקלו מרגלית ומשה היכן יקבעו את מקום מגוריהם. באפיקים כבר הייתה אחותה – רחל דיגורקה-שמשון, וגם למשה היה קרוב משפחה – מנשה שמשון. וכך הגיע הזוג הצעיר לאפיקים. כאן נישאו והקימו את ביתם וכאן נולדו ילדיהם מאיה, נגה ושי. מרגלית עבדה במשך שנים במכבסה ואחר כך עברה לעבוד במחסן הילדים. היא לא הייתה בריאה וחזקה, אך את עבודתה מילאה תמיד בחריצות ובהתמדה. כשחלה משה, טיפלה בו מרגלית בעצמה בביתם, במסירות אין קץ. היא לא הייתה מוכנה למסור את הטיפול בו לאף אחד אחר. משה זכה למות בביתם, כשמרגלית לצידו, בדיוק כפי שרצו שניהם. מותו של משה היווה מכה קשה למרגלית, אך היא גייסה את כל כוחותיה כדי להתמודד עם האובדן ועם שנות אלמנותה. בשקט ובצניעות ניהלה את חייה, ללא תלונות ובלי מרירות. השתדלה לתפקד כסבתא טובה כשהיא שואבת עידוד מילדיה ונכדיה. מותו של הבן שי ז”ל בתאונת דרכים הכה בה מכה אנושה, ואת המכה הזאת כבר לא הייתה מסוגלת להכיל. גופה החולה והמיוסר בגד בה באכזריות. מערכות גופה קרסו, ולמרגלית כבר לא היה כוח ואף לא רצון להילחם על חיים שאיבדו את טעמם ומשמעותם. את הידיעה על מחלתה הקשה קיבלה בהשלמה. בשלווה העבירה את השבועות האחרונים ב”בית אשלים”. היא לא הפסיקה להודות למטפלים ולאחיות על טיפולם המסור והיחס החם אותו קיבלה . וכך, בשקט ובצנעה חיה את חייה, ובשקט וצנעה נפרדה מן העולם והיא בת 79. הניחה בנות: מאיה ונגה, נכדים ובני משפחה. יהיה זכרה ברוך.