כהן טובה ז”ל

דף הנצחה לכהן טובה  ז”ל   (07/05/1930 – 26/12/2018)     ( ט אייר תרצ  –  יח טבת תשעט )

שם האב: רפאל שם האם: פלורה התקבלה לחברות בשנת 1954

טובה נולדה בלונדון, באביב 1930 להוריה פלורה ורפאל רוט. אחות בכורה ל- 3 אחים. המשפחה שמרה על אורח חיים מסורתי דתי, והתפרנסה מעבודתו של האב בבית הכנסת הגדול בלונדון. חוויות הילדות הייחודיות שטובה ציינה בזיכרונותיה היו קשורות בחגי ישראל –סדר פסח, סוכה ירוקה ומקושטת, קבלת שבת, טקסי חתונות, וכמובן ההתכנסויות החגיגיות בבית-הכנסת. כנערה השתתפה טובה במקהלת בית-הכנסת, שהייתה מופיעה בכל אירוע שנערך במקום, ושלמרות ההפרדה המקובלת בין נשים וגברים בבית הכנסת – המקהלה הייתה מעורבת!
טובה למדה בבי”ס יהודי, והצטיינה בלימודיה. אהבה ספרות, תיאטרון, מוסיקה וגם מתמטיקה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וכניסתה של אנגליה למלחמה, פינו את הילדים מבתי הספר של לונדון לכפרים שבפריפריה. הילדים עם מוריהם, בלי ההורים, פוזרו בין המשפחות הכפריות, נוצריות כמובן, וכך שרדו את מתקפת הבליץ הגרמנית על לונדון בשנים הנוראות ההן, תוך שהם מקיימים מסגרת חינוכית מאולתרת ומגוננת. כשחזרו ללונדון, בתום המלחמה, הצטרפה טובה לתנועת “הבונים” הציונית, וזרעי הציונות מצאו בליבה קרקע פורייה. עם סיום לימודיה התיכוניים יצאה טובה לביקור בישראל מטעם התנועה, במסגרת קבוצת צעירים שרצו להכיר את מדינת ישראל הצעירה. תוך כדי הסיור בארץ – בירושלים, בגליל, בנגב, וכמובן בקיבוצים, הם הגיעו גם לאפיקים. טובה התרשמה מאוד מהקיבוץ, וכשחזרו לאנגליה גמלה ההחלטה בליבה לעשות עלייה, ודווקא לאפיקים.

בשנת 1954 היא הגיעה לאפיקים, ומאז אפיקים היה ביתה. כאן הכירה את ירוחם, כאן נישאו והקימו את משפחתם, ונולדו ילדיהם – יפתח, אורנן, ידין, אמרי ז”ל, נדב, יערית וינון.
כבר בתקופה הראשונה להיותה באפיקים, השתלבה טובה במקהלת הקיבוץ המרשימה של פעם, בניצוחו של לובה רביץ, ואף זכתה להתכבד בשירת סולו. קול הסופרן העדין שלה אכן ליווה את המקהלה שלנו לאורך שנים ארוכות. טובה השתלבה בעבודה במטבח, ובמשך השנים גילתה את אומנות שזירת הפרחים. סידורי הפרחים שלה קישטו כל חג ואירוע תרבות בקיבוץ, קטן וגדול. ימי הולדת, חתונות, מסיבות בבתי הילדים, שולחן השבת הקבוע בחדר האכילה בערבי שישי, ולהבדיל – אזכרות בבית הקברות. בטיול הכמעט יחידי, שיצאה לחו”ל למזרח הרחוק, היא התמקדה בביקור מיוחד בבי”ס לשזירת פרחים בטוקיו שביפן. “הייתה זו חוויה מיוחדת במינה – כתבה טובה – כמעט השתגעתי מרוב פאר והדר שהיו שם… חשתי ממש כמו עליסה בארץ הפלאות…”. תוך כדי למדה טובה יום בשבוע באוניברסיטת ‘בר אילן’ חינוך ופסיכולוגיה, ואחה”צ נתנה תגבור לתלמידים המתקשים בלימוד השפה האנגלית.

אישה טובת לב הייתה טובה. אוהבת אנשים. דלתה הייתה פתוחה לארח נערים מחברות הנוער, או כל מי שחש בדידות וחיפש אוזן קשבת. קשר מיוחד יצרה עם המתנדבים שבאו לקיבוץ. בחג המולד הייתה מכינה להם עוגיות מיוחדות לחג, שלמדה לאפות בכפר בו אימצה אותה המשפחה הנוצרית, וכמובן גם סידור פרחים לחג. כשירוחם הקים את פינת החי באפיקים, הצטרפה טובה לעבודה לצידו. שנים רבות התמידה בעבודה תובענית, בתנאים לא קלים, מתוך אהבה לחיות ולערוגות הפרחים. כשירוחם עזב את העבודה באו במקומו דני מדור, ישי ברונטמן, יוש בר-מאיר וחן כץ. הם באו והלכו, וטובה נשארה עד שאפסו כוחותיה. הילדים גדלו, הקימו משפחות משלהם והתרחקו מהבית. ירוחם נפטר. טובה ידעה ימים של בדידות וצער. אישה צנועה הייתה. מסתפקת במועט.
היא השתלבה בפעילות ב”סביון”. שם נתנה ביטוי לתבונת כפיה. על כך יעידו עבודות הסריגה היפהפיות שלה. היא אהבה את קבלות השבת עם “פרשת השבוע” ואת ציוני החגים והמסיבות שנערכו במקום.
גם הקשר אל הדת והמסורת התחזק בה. הייתה מבקרת קבועה בבית הכנסת בשבת ובחג, וחוזרת לקרוא ב”סידור” ובמקרא, והיה בכך נחמה וחיזוק לנשמה. מחלתו ומותו של הבן אמרי ז”ל היו עבורה מכה קשה מנשוא. היא כאבה את כאביו בכל נימי נפשה, ועוד יותר כאבה את חוסר האונים ואת קוצר היד להושיע… כשבא ינון לגור לצידה היא חשה הקלה. הקשר הקרוב בין אימא לבן היטיב עמה. ביקורי הילדים והנכדים שימחו את ליבה. כשבעיות הבריאות תכפו והכבידו – באה מירנה המסורה לעזרתה, ויחד הצליחו להתמודד עם קשיי הגיל המתקדם ופגעיו. בנועם, בשיתוף פעולה והבנה הדדית, ובתחושת ביטחון וקשר חם. המחלה הכריעה אותה בחטף, ונחסכו הסבל והייסורים המתמשכים. ייתכן ויש בכך מעט נחמה, גם כשהאובדן עצוב כל כך.

בת 88 שנים הייתה במותה. 64 שנים חברה בקיבוץ אפיקים. כשמה כן היא הייתה – חברה טובה.

הניחה: בנים – יפתח, ארנן, ידין, נדב וינון. בת – יערית, כלות וחתן, נכדים, נינים ובני משפחה.

יהי זכרה ברוך.