לוזיה מנחם ז”ל

דף הנצחה ללוזיה מנחם  ז”ל   (28/02/1910 – 23/02/1997)     (  –  טז אדר תשנ”ז )

שם האב: אליהו. שם האם: רגינה. חבר הקיבוץ משנת 1932 מנחם נולד בדמשק בשנת 1911 למשפחת חייטים-סוחרים שהיו להם קשרי מסחר אמיצים עם ארץ-ישראל. הוא למד בבית ספר עברי שנוהל ע”י הסופר יהודה בורלא. מנחם גדל בבית יהודי חם, בית ציוני שהמה תמיד בבני משפחה ובאורחים ובזכות זה התוודע לגדולי הישוב של אז. כנער החל מנחם בפעילותו הציונית והיה בין מייסדי תנועת “החלוץ” בסוריה. לצידו פעלה שושנה לבית פסח שלימים נישאה לו. יחדיו פעלו להעלאת קבוצות לארץ-ישראל. בשנת 1932 עלו שושנה ומנחם ארצה והצטרפו ל”קיבוץ הרוסי”. יחד עימם היו יוסף חלק ומשה מוצרי. לא קלה הייתה קליטתם של יוצאי סוריה בקרב דוברי הרוסית אך אהבת הארץ והרוח הציונית חיפתה על הקשיים. מנחם פעל בגלוי ובסתר למען עלייתם של יהודים מארצות ערב בכלל ומסוריה בפרט. בדרכים לא דרכים דאג להביאם לארץ. אלפי עולים חבים לו את עלייתם ארצה וקליטתם בה. הוא הסתובב ברחבי המדינה, בעיקר בבתי-ספר וסיפר ללא לאות ובדרכו הציורית, על גורלה הכואב של יהדות סוריה וזאת מתוך כוונה להעלות את מודעות היישוב לתפוצה זו. עדות לכך הם מכתבי התודה הרבים שקיבל על פעילותו ההסברתית. בערב חג העצמאות תשמ”ט הודתה לו המדינה והוא זכה להיות בין מדליקי המשואות בירושלים. מנחם אהב את הקיבוץ. הוא היה שותף פעיל לכל מה שהתרחש בו. הוא דיבר באסיפות, הציג במופעי תרבות, כאב את ההתרחקות מהאידיאלים הסוציאליסטיים שדגל בהם. מנחם אהב את ביהח”ר קלת בו עבד מרבית שנותיו בקיבוץ. אך מעל לכל אהב את משפחתו. יחד עם שושנה, הרעיה המסורה, הקים בית חם, בדומה לבית החם שגדל בו בדמשק. יחד עם שושנה חפן את הכאב הנורא על אובדן הבת יהודית בת השנתיים שנספתה, כשטבעה בתעלת המים שחצתה את חצר-הקיבוץ, בקיץ תרצ”ח (1938). זה היה כאב שלא דובר בו. יחד עם שושנה גידל את שלושת ילדיהם, אלי, יהודית ורינה, וזכה אף לראות נכדים ונינים. ביתם היה פתוח לכל אדם. על כוס קטנה של קפה ו”כעך ביתי” הקשיבו לצרכי הזולת והשתדלו לעזור. בשנתיים האחרונות לחייו התאלמן מנחם. רעייתו היקרה והאהובה שושנה נפטרה, והוא נותר עצוב ובודד. בריאותו התרופפה והוא הלך ונחלש, עד שליבו הרחב פסק מלפעום, והוא בן 86 . מנחם ייזכר כאיש עתיר מעש. הוא היה איש-ציבור ופגישותיו עם גדולים – ביאליק, הרב עוזיאל, בן-צבי ובן-גוריון, ברל כצנלסון והנרייטה סאלד העידו על פעילותו הנרחבת ועשייתו הציונית בהבאת עולים לארץ ושיתופם במעשה החלוצי ובהגשמת החלום הנכסף – הקמת בית יהודי ולאומי לפזורותיו. סיפוריו הקולחים על אירועים והתרחשויות מחתרתיות שמותר היה כבר לספרם, השאירו את מאזיניו פעורי- פה, נרגשים ומתפעלים ממעשי האומץ, התעוזה והגבורה שנחשפו בתיאוריו המרגשים. כשיתכנס ציבור החברים לארוחת ליל-הסדר ויגיע הקטע: “על הגפן ועל פרי הגפן…” ייזכר מנחם גבה- הקומה, בחיוכו השופע, בעברית הרהוטה שבפיו ובהגייה יפת-הצליל של ה-ח‘ וה-ע‘. הניח – בן – אלי, בנות – יהודית ורינה, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך