לוין רודיק ז”ל

דף הנצחה ללוין רודיק  ז”ל   (15/05/1930 – 29/05/2021)     ( יז אייר תר”צ  –  יח סיון תשפ”א )

רודיק נולד ב-15/5/1930 בסיביר, לשם גורשו הוריו, יהודה וברוניה לוין בעוון פעילותם הציונית. בהיותו תינוק בן 10 חודשים, קיבלו ההורים אישור לעלות לארץ-ישראל והגיעו ישר לחצר-כנרת,
שם ישב גרעין מחברי “קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר'” מייסדי תנועת נצ”ח. חלוצים אידיאליסטים שבאו מרוסיה וחזון גאולת הארץ בער בליבם.
יהודה האב, הצטרף לעבודה בתחנת הכח בנהריים, ויותר מאוחר היה מרכז הבניין באפיקים.
ברוניה האם, עזבה את הקיבוץ. רודיק הצטרף לקבוצת הילדים שכבר הייתה במקום, לימים קבוצת “להבה”, ויחד שיחקו לרגלי השובך, וירדו יחפים במדרכות התלולות להתרחץ בכנרת.
בגיל 5 עברו כל הילדים ל”טוצ’קה “- מקום הקבע של אפיקים, עם הגננת שרה גנין-לוין, והגיעו אל הגן החדש בן הקומותיים, הלא הוא “הבית הלבן”.
יהודה, האב, התחתן בשנית, עם רעיה, ולרודיק נוספו אח, איתן, ואחות צעירה לאהל’ה. והיה גם האח איתמר גולני (בנה של רעיה מנישואיה לאריה גולני). נולדו גם אחיו אילנה ומיכה, ילדיה של אמו ברוניה מנישואיה השניים.
בגיל 6 עברו הילדים ללמוד בבית-החינוך המשותף בדגניה א’, לשם נסעו מדי יום בעגלה רתומה לסוס. שיעורי השחייה נערכו בירדן, רודיק בלט מיד כשחיין מצטיין. אחר כך עבר ללמוד בביה”ס התיכון בית-ירח. רודיק ידע לצטט פסוקים רבים מהתנ”ך, למרות שאת רוב שעות הלימודים בילה בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום ע”י פרופסור שטקליס ופרופסור בראדון.
בדיוק ביום הולדתו ה-18, ב-15/5/48, הוכרזה המדינה ופרצה מלחמת העצמאות. רודיק הפסיק את לימודיו והצטרף ליחידת הקומנדו שפעלה במסגרת גדוד “ברק” בעמק הירדן, ובהמשך היה מראשוני חטיבת גולני. הם עצרו את הסורים בצמח, ואת העירקים בגשר, ואז עברו ללחום בגליל התחתון והגליל העליון, ועד הנגב הגיעו.
בגיל 20 השתחרר מהצבא וחזר לאפיקים, אל הרפת. בהמשך היה מרכז הרפת, שהפכה להיות אחת מהרפתות הטובות בארץ, ושיאנית ארצית בתנובת החלב.
בינתיים נוצר הקשר עם מירה, הנערה הצעירה שהגיעה לקיבוץ, וגרה באוהל הקרוב לאוהל שלו.
הוא שמע מוסיקה מהאוהל שלה, וביקש רשות להאזין בחברתה. כך פרחה האהבה הגדולה ש”הבשילה” לחתונה ולהקמת בית ומשפחה חמה, מלוכדת ומאושרת עם 4 ילדים – עמרי, זיו ז”ל, אורית וצאלה.
רודיק יצא לקורס מרכזי משק במדרשת רופין, וחזר להיות מרכז המשק באפיקים, תפקיד אותו מילא כמה פעמים. יותר מאוחר החל לעבוד במחלקה לתכנון בנייה בקיבוצים, והיה שותף לתכנון החלק המשקי בהתיישבות הצעירה ברמת הגולן ובבקעה.
רודיק מעולם לא למד תכנון אך היה אוטודידקט שניחן בדמיון יצירתי, חוש ליזמות ומקוריות חברתית, שהבשילו לפרויקטים מוערכים ביותר. כשחזר לאפיקים, הקים את המרכז הקהילתי, שכלל אולם מופעים, אמפי, ספריה וחדר-זיכרון, שם נחוגים חגיה הגדולים של אפיקים ברוב עם ובשמחת היחד הקהילתי, לאורך שנים רבות.
רודיק היה בין החברים הראשונים שהקימו את צח”מ, המפעל שפיתח ציוד חליבה חדשני לרפתות, ולצידו פיתוח רכב חשמלי לנכים. הוא הצטרף לאחים גוטסמן, לאלי פלס ז”ל, ולחברים נוספים שמינפו את המפעל, ושנה אחת אף כיהן כמנהל צח”מ.
יותר מאוחר הקים רודיק את החממות לגידול פרחי ההליקוניה. מפעל של איש אחד, ממוחשב.
בנוסף, הוא פיתח בהתנדבות, את השטח של מחנה הנח”ל לשעבר (לימים “מחנה הממשיכים”), והפך אותו לפינת חמד ירוקה, עם שולחנות פיקניק, מתקני משחקים, ומותאם לפעילויות חברתיות. את “גן הממשיכים” הוא הקדיש לזכרו של בנו, זיווי, שנפל במבצע ליטני בלבנון.
לאורך כל השנים היה רודיק חבר פעיל ומעורב חברתית, אכפתי מאד לכל מה שקורה בקיבוץ.

חבר בוועדות ושותף להחלטות המרכזיות שקובעות את אורחות חיינו. בתהליכי ההפרטה, השיוך, זכויות הפנסיונרים, דאגה לחברים הצעירים ועוד ועוד.
נוסף לכך היה רודיק ספורטאי מצטיין. בנעוריו היה בעל הישגים ארציים בשחייה, וצלח את הכנרת פעמים רבות. הוא היה שחקן כדור-עף מצטיין בנבחרת אפיקים ואף בליגה הלאומית.
בשנים האחרונות היה רוכב על אופניים בשדות העמק, והיה המשתתף הוותיק ביותר בהקפה המלאה של הכנרת באופניים. רודיק היה משתתף פעיל בחוג לריקודי עם ב”ביתנו”, בהדרכתה של אתי בן-דב.
רודיק היה איש משפחה אוהב ומסור מאד לילדיו. הם גדלו והקימו משפחות משלהם. רודיק זכה לנכדים ולנינים, המהווים כולם מעין שבט עם “גאוות יחידה” התומך ועוטף בחיבוק גדול של אהבה את זקני השבט.
בחלוף השנים, כשהבריאות התערערה, התגלו קשיים שהלכו והצטברו, העיקו וכאבו –
מירה, האישה שאתו לאורך כל הדרך ואיתה המעגל המשפחתי, חיבקו וחיזקו ומילאו את תפקידם מעל ומעבר, באהבה ובכבוד, עד הסוף.
האיש הפעיל ללא ליאות, איש עבודה, אתגרים, יוזמה, ואוהב החיים – בא אל מנוחתו האחרונה
והוא בן 91 שנים, מתוכם 71 שנים חבר בקיבוץ אפיקים.

הניח אישה- מירה, ילדים- עמרי, אורית וצאלה, נכדים ונינים, אחים ואחיות ובני משפחה.

יהי זכרו ברוך.