דף הנצחה ללוי יצחק (הסנדלר) ז”ל (16/06/1909 – 28/06/1994) ( – יט תמוז תשנ”ז )
שם האב: צדוק. שם האם: רנה. חבר הקיבוץ משנת 1937 יצחק נולד כבן יחיד להוריו, בסרייבו שביוגוסלביה. אביו חי בעיר אחרת. אימו גידלה אותו, תוך שהיא עובדת כפועלת בבית חרושת לגרביים. הוא למד ב”תלמוד תורה”. תוך שהוא שינן את התפילות, למד את השפה העברית אותה היטיב לדעת ובה דיבר ברהיטות. לאחר שסיים את בית הספר היסודי, המשיך ארבע שנים בבית ספר למסחר. בשנת 1932, כשהוא בן עשרים ושלוש, נשא לאישה את אסתר לבית רומנו. באותם ימים החל יצחק את עבודתו כסנדלר. באותו זמן, נוצר הקשר בין יצחק לתנועת הנוער הציונית. הוא הצטרף ל”החלוץ” וחבר לקבוצה שהתארגנה לייסוד “תכלת-לבן נצ”ח” ביוגוסלביה. יצחק, אסתר ובנם הבכור צדוק, הגיעו ארצה והצטרפו לחברי הקיבוץ, ששהו אותה עת בחצר-כנרת. עימם הגיעו משפחות נוספות מיוגוסלביה ויצחק כדובר עברית לימד את חבריו היוגוסלבים עברית ויחד השתלבו בחבורת הצעירים, שהכינה עצמה לעלייה על הקרקע. בינתיים נחלקו חבריה בעבודות שונות – כולל העבודה בנהריים. יצחק הצטרף לפרק זמן מסויים לצוות העובדים במפעלו של רוטנברג, אך מהר מאד שובץ במקצועו והחל לעבוד בסנדלרייה. בכל שנות עבודתו בסנדלרייה, זוהה כבעל מקצוע מעולה. כסנדלר אורטופד, יצא שמעו בכל הארץ. הוא, ומספר בעלי מקצוע נוספים בתחום זה, יצרו במשך השנים מעין גילדה מקצועית. שמרו על זכויותיהם ונמנעו מתחרות פרועה ומחטיפת לקוחות. “נעלי יצחק” הפכו למושג ידוע. עמדתו הנחרצת בזכות שמירה על בריאות הרגל ולו גם במחיר ההתעלמות מצווי האופנה המשתנה, הייתה ידועה ומוכרת לכל. פה ושם היו אולי ילדים שנאלצו בדמעות לפסוע בנעליים גבוהות וחזקות בלי שהבינו מדוע. אין ספק כי ברחבי הארץ פזורים אנשים רבים אשר שומרים ליצחק תודה גדולה בליבם על הרווח וההצלה שהביא לרגליהם הכואבות. יצחק היה מקצוען שחתר למצויינות. בביתו היה יצחק איש משפחה ואיש רעים להתרועע. בעל חוש הומור. ילדיו ונכדיו מצאו בו אבא וסבא קשוב. אכן, יצחק היה שייך לזן נדיר, לכזה ששילב בתוכו תורה, עבודת כפיים ואמונה מתוך הבנה וביקורת בחיי הקיבוץ. לימים, חלה יצחק וסבל מאד. נפטר מייסוריו, חצי שנה אחרי מות אשתו אסתר. הניח: בנים – צדוק ושאול, בת – גילה, נכדים ונינים. יהי זכרו ברוך
