דף הנצחה ללזר עמרם ז”ל (30/12/1925 – 29/05/2012) ( יג טבת תרפ”ו – ח סיון תשע”ב )
שם האב: יוסף שם האם: יהודית חבר קיבוץ משנת 1960 עמרם נולד בישראל להוריו יהודית ויוסף לזר. משפחת חלוצים סוציאליסטיים שהתיישבה בחולות קריית-חיים. אביו הרצף ראה במקצועו כבוד גדול שנפל בחלקו – לבנות במו ידיו את המדינה שבדרך. עמרם למד ב”בית החינוך לילדים עובדים”. מכתה ד‘ היה חניך וחבר מסור בקן “השומר הצעיר” בקרייה. לפעילות במסגרת התנועה הקדיש את כל זמנו ומרצו. ילד שובב ואנרגטי שהיה מנהיג בשכבת בני גילו. את לימודיו בתיכון המקצועי הפסיק לאחר שנתיים והעדיף לצאת לעבודה. הוא החל את פעילותו בגדנ”ע ויצא לקורס מכים. אח”כ התגייס לצבא הבריטי שנלחם מול צבא גרמניה במלחמת העולם השנייה, וזאת כשהוא רק בן 17. 4 שנים שרת עמרם בצבא הבריטי. תחילה בצפון אפריקה ואחר-כך הצטרף לבריגדה היהודית שלחמה באירופה ושרת תחת פיקודו של חיים לסקוב. על חלקו באחד הקרבות קיבל ציון לשבח כאות הערכה לאומץ ליבו בפעולה. בסוף המלחמה נפגש לראשונה עם ניצולי השואה ומאורעות השואה וזוועותיה הכוהו בהלם. הוא נרתם לפעילות עלייה ב‘ והשתתף בהברחת הגבולות וארגון הפליטים לקבוצות עליה. לארץ חזר בדיוק ב”שבת השחורה”, והדרך אל השרות הצבאי בארץ הייתה לו מובנת ומתבקשת מאליה. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל – מלחמת העצמאות, קדש, ששת-הימים, ההתשה, יום-כיפור, לבנון, וכל מה שביניהן. הוא היה מפקד וקצין בצבא קבע, ואחרי כן, המשיך לשרת במילואים לאורך שנים ארוכות, עד לשחרורו מהצבא בדרגת סגן-אלוף, בגיל 67 . מנישואיו הראשונים לאביבה נולדו שני ילדיו – עמיר וסמדר. נישואים אלו לא צלחו לאורך זמן והם נפרדו. את חנהל‘ה הכיר בצבא, ובעקבותיה הגיע לאפיקים בשנת 1956. הקיבוץ כאורח-חיים ערכי, חלוצי, המגויס למשימות לאומיות, התאים לתפישת עולמו. העבודה בבננות, עבודת-כפיים קשה, אתגרה אותו והוא התמסר אליה יחד עם חבריו בנפש- אוסקה קול ויצחק רוסו. עמרם וחנהל‘ה הקימו את ביתם הקיבוצי והמשפחתי באפיקים וכאן נולדו ילדיהם עמליה, נירה, נחשון וראובן. הפעילות בצבא ובעבודה החקלאית השלימו זו את זו, אך עמרם הרגיש צורך להרחיב את השכלתו. הוא יצא ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והתמקד בלימודי היסטוריה ואזרחות והקדיש את רב מעייניו לנושא השואה. אחר-כך היה מורה להיסטוריה ואזרחות בבית-ירח ובמכללת עמק הירדן במסגרת פרוייקט ס.ל.ע. ובחוג להיסטוריה ב”ביתנו”. כהוקרה על תרומתו הייחודית לחינוך התכבד עמרם בהדלקת המשואה באפיקים, ביום העצמאות, תשע”ב, 2012. עמרם אהב לקרוא ספרות יפה וספרות מקצועית והיה בעל ידע רב בתחומים שונים ומגוונים. הוא הרבה להאזין לאופרות, במיוחד איטלקיות, שהיו אהובות עליו מאד. יחד עם חנהל‘ה אהב לטייל בארץ ובעולם. הוא נהנה ממראות נוף יפהפיים, מאוצרות תרבות, מסיפורי מקום, מהמגוון האנושי, והיה תמיד פתוח לחוויות מרחיבות אופקים ודעת. הוא היה ידוע בשפתו השנונה, העוקצנית והייחודית כשהוא מתבל את דבריו בהומור רב ובכינויים הלקוחים מימים רחוקים. המשפחה שגדלה והסתעפה, הנכדים והנינים, הפכו את עמרם לסבא מאושר, נינוח יותר, מרוכך ושמח בחלקו, כשהוא משקיף לאחור על דרך חייו העשירה במעש ומרשה לעצמו להתפאר בהישגיו. בתקופת חייו האחרונה, התעוררו בעיות בריאות שהכבידו על עמרם והאטו במעט את קצב פעילותו. חנהל‘ה, האישה שאיתו, דאגה לכל מחסורו, טיפלה בו בנאמנות מופתית ובאהבה אין סופית כשהיא תומכת, ממריצה, ודואגת לו ולילדים הסובבים את שניהם ולמשפחה כולה . בן 86 היה עמרם במותו. הניח: אישה-חנהל‘ה, בנים – עמיר, נחשון ורוביק, בנות – סמדר, עמליה ונירה. נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
