לפיד חוה ז”ל

דף הנצחה ללפיד חוה  ז”ל   (02/11/1906 – 12/01/1987)     (  –  יא טבת תשמ”ז )

שם האב: צבי. שם האם: נעמי. חברת הקיבוץ משנת 1930 חווה נולדה בקייב שבאוקריאנה בשנת 1906. בית הוריה היה מסורתי, אך לא אדוק. אביה נפטר בהיותה נערה. מאמה קיבלה את האהבה לתורה, לספר ולהשכלה. האם דחפה את כל ילדי המשפחה ללמוד בגימנסיה הכללית. חווה סיימה את הגימנסיה, ובמקביל, בהשפעת האם, למדה גם עברית וגם היסטוריה כללית. חווה ידעה לקרוא ולכתוב עברית עוד ברוסיה. בגיל 16 הצטרפה לתנועת הנוער הציונית “השומר-הצעיר” ובעוון חברותה נאסרה 3 פעמים. ישבה בכלא בעוון פשע הציונות ונשלחה לגירוש לקירגיסטן. לאחר שנות הגירוש, בשנת 1930, עלתה חווה לארץ-ישראל והצטרפה לקיבוץ הרוסי. כאן בנתה את ביתה יחד עם לוסיה בעלה, וכאן נולדו ילדיהם נמרוד ז”ל ומרים. בבואה לאפיקים נכנסה חווה לעבוד בגן-הירק. לאחר מכן עבדה בתעשיית הצמר שלנו, אך את חייה הקדישה לענף הלול. בעבודתה החקלאית ראתה ייעוד והגשמה, אך הרצון להיפגש וליצור קשר חי עם ילדי הקיבוץ , הוגשם במפעל חייה השני. בנוסף לענף הלול, היא החלה לעסוק בחלוקת “דבר לילדים” לילדי הקיבוץ. כ-35 שנה עסקה חווה בחלוקת החוברות, באיסופן וכריכתן. כל זה באהבה, בהתמדה, לאחר העבודה, כשבחלק ניכר מהשנים הללו גם החלוקה עצמה נעשתה במדגרה שבלול, במקום עבודתה, בשעות הערב. הלול לחווה לא היה רק מקום עבודה אלא דרך-חיים. באופן סדיר חווה דיווחה לעלון הקיבוץ על מצב הענף, מצב הלהקות, המדגרה והבעיות העולות בעבודה. היא נשלחה ליפתח ולכפר-עזה כדי להדריך את הלולנים הצעירים. הלול, המסירות בעבודה, המפגש עם הילדים והנתינה – זו הייתה דרכה הקיבוצית של חווה. היא האמינה באורח החיים השיתופי, בועדות, באסיפה, והשתדלה לתרום ככל שיכלה. פגיעה קשה נפגעה חווה ומשפחתה עם מותו של נמרוד בנה, ממחלת הסרטן. לאחר כמה שנים, חלתה ונפטרה. הניחה: בעל – לוסיה, בת – מרים, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.