לשם (ליטבק) בלה ז”ל

דף הנצחה ללשם (ליטבק) בלה  ז”ל   (06/01/1907 – 21/11/2002)     (  –  טז כסלו תשס”ג )

שם האב: צבי. שם האם: מרים. חברת הקיבוץ משנת 1930 בלה נולדה בעיירה קסרו-קונסטטנוב שבאוקריאנה בשנת 1907. בת רביעית לחמש בנות למשפחה מהמעמד הבינוני. למרות שהבית היה בית מסורתי, הייתה בו ספרייה כללית גדולה יחד עם ספרייה תורנית מקובלת. לאביה היה עסק במסחר תבואות בסיטונות. בבית דיברו רוסית אך האב ידע עברית על בורייה והשתתף ככתב בעיתון “הצפירה” בוורשה. האם הייתה מבית חסידי, מצאצאיו של רבי אריה לייב משפולי, הידוע בכינויו ה”סבא משפולי”. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הייתה בלה בת 7. בתהפוכות המלחמה נכבשה העיר ע”י כוחות שונים וביתם נשדד יותר מפעם אחת והמשפחה נותרה ללא מקור פרנסה. בנות המשפחה התחילו לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. בשנת 1921 עברה המשפחה לעיר המחוז הגדולה רסטוב, שם חיפשו ההורים פרנסה. בלה שהייתה בת 16, החלה לעבוד במשרד ממשלתי ולעזור לפרנסת הבית. במקביל הצטרפה בעקבות אחותה הגדולה (שהייתה בין פעילי “צעירי ציון”) לתנועת “החלוץ” שהייתה באותו זמן לגלית. שם פגשה את אנשי “השומר הצעיר”, והצטרפה אליהם ונהייתה פעילה מאד. בדצמבר 1925 נאסרה ואת יום הולדתה ה-19 בילתה בבית-הסוהר. אחר-כך נשלחה לגירוש. היחס לאסירים הפוליטיים היה מאד ליברלי. היא ישבה בבית הסוהר עם אסירים פוליטיים מזרמים שונים, נשלחה לקזחסטן לגירוש והייתה שם 3 שנים. יחד איתה הייתה קבוצת חברים שלימים חלקם התקבץ באפיקים. החיים התנהלו כקומונה והם אף קיבלו תמיכה כספית מהשלטונות. חלק מהחברים השיגו עבודה, ומהקופה המשותפת התקיימו. במשך כל שנות הגירוש הקשר עם משפחתה נשמר. בשנת 1930 עלתה בלה לארץ-ישראל והגיעה לקיבוץ חצר-כנרת. היא עבדה בנהריים בניקיון חדרי הפועלים. אחרי כן עבדה בגן-הירק כשנה. לאחר מכן עברה לעבוד כמטפלת תינוקות ואף נשלחה ע”י הקיבוץ להקים בנווה-ים את בית-התינוקות שלהם. לאחר שנים עברה לעבוד כמזכירה טכנית וחלשה על מרכזיית הטלפון, הדואר וניהול קופת הקיבוץ. היא מצאה עניין בעבודה, נפגשה עם החברים והכירה את כולם. באפיקים הכירה בלה את אברשה. הם נישאו ונולדו להם שלושת הבנים, ראובן, שמעון וצביקה. המשפחה התרחבה. נוספות הכלות ונולדו הנכדים והנינים. אברשה נפטר בפסח של שנת 1967. ששה שבועות אחרי מותו של אברשה, במלחמת ששת-הימים נפל ראובן, בנה בכורה, בעת מילוי תפקידו בקרב לשחרור חאן-יונס. למרות אבלה המתמשך, הקפידה בלה לקיים חיי שגרה והמשיכה בעבודת יומה, בניהול קופת-הבית. בגיל 91 גברה עליה הזקנה. היא אושפזה בבית אשלים והתנתקה, עד שנפטרה, והיא בת כ-96. הניחה: בנים – שמעון וצביקה, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך