מאסטרו חנה ז”ל

דף הנצחה למאסטרו חנה  ז”ל   (13/06/1907 – 12/11/1995)     (  –  יט חשון תשנ”ו )

שם האב: חיים. שם האם: מטילדה. חברת הקיבוץ משנת 1930 חנה נולדה בריגה שבלטביה בשנת 1907. היא נולדה לתקופת מהפכות ומלחמות והייתה עדה לאירועים קשים ועצובים של הפצצות והפגזות, הרוגים ופיגועי פוגרומים. באותה תקופה לא שמעה ציונות ולא ידעה אידיש או עברית. בהיותה נערה, היא החלה לקרוא אידיש כדי להכיר את העולם היהודי. לתנועה היא הגיעה בגיל 17. הייתה בהכשרה ועבדה בחליבת פרות. אחר כך הגיעה לחווה של תנועת “החלוץ”. בשנת 1929 עלתה כבודדת ארצה והגיעה לקיבוץ השוה”צ הרוסי ברפת כנרת. הקליטה הייתה קשה. היא החלה לעבוד ברפת. הייתה פרה אחת ועגלה אחת וחנה למדה איך לטפל בהן. בשנת 1929, ימי המאורעות, הקיבוץ עבר לחצר-כנרת וחנה קיבלה על עצמה את הרפת ובה 3– 4 פרות. כהגנה על הישוב, למדה חנה להשתמש בנשק והצטרפה לארגון “ההגנה”. כשתמו המאורעות, יצאה חנה לבית-אלפא לשנת הכשרה לעבודה ברפת. עבדה במטבח בשנות העבודה בנהריים. אחרי כן עבדה בטיח ולבסוף השתלבה בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. באפיקים הכירה את בנימין. הם נישאו ונולדו שלושת ילדיהם – רותי, עמנואל והלל. אחרי שנים של עבודה וטיפוח המשפחה, חלתה בתה רותי, אם לילדיה שי ונטע, נכדיהם של חנה ובנימין. בשנות מחלתה של רותי, נרתמה חנה לטפל בנכדיה במסירות ובאחריות אין-קץ. אחרי שנים של סבל רב נפטרה רותי, וחנה המשיכה לסייע לחיים בגידול הבנים שנותרו יתומים מאם. חנה הייתה בשבילם כ”חומה בצורה” ונתנה מענה לכל צרכיהם. את סבלה ויגונה העמוק השתדלה להסתיר ולהתגבר על הקושי הרב, ולו בלבד שלנכדיה ירווח. עבר עשור מאז פטירתה של רותי ובנימין נפטר. אחרי כן, באופן פתאומי, נפטר חיים חתנה, בעלה של רותי ואבי ילדיהם. מכות גורל אכזריות היכו בחנה. צער ויגון עמוק היו מנת חלקה. היא נחלשה, חלתה ומתה ובכך נגאלה מייסוריה. הניחה: בנים – עמנואל והלל, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.