מדור ישראל ז”ל

דף הנצחה למדור ישראל  ז”ל   (25/03/1909 – 03/12/2002)     (  –  כח כסלו תשס”ג )

שם האב: צדוק. שם האם: דבורה. חבר הקיבוץ משנת 1930 ישראל נולד בשנת 1909, בעיירה ביחוב שברוסיה. משפחה אמידה, ליברלית, שומרת מסורת, עם זיקה עמוקה לתרבות ולשפה העברית. המהפכה הרוסית שפרצה בשנת 1917 שינתה את מהלך חיי המשפחה מהקצה אל הקצה. הלאמת הרכוש הותירה אותם ללא מקורות פרנסה, מה שאילץ את המשפחה לעבור העירה. כאן נפגש ישראל עם התנועה הציונית, התקשר אל “השומר הצעיר”, ונהייה פעיל ומדריך במסגרת התנועה. בגין פעילותו נאסר ע”י השלטונות וגורש לקזחסטן הרחוקה והנידחת. שנים קשות עברו עליו בגירוש, אך הן רק חיזקו את רוחו כציוני גאה, והחלטתו הנחושה לעלות ארצה. בינואר 1930 זכה לקבל סרטיפקט, עלה לארץ והגיע לקיבוץ אפיקים, ישר לעבודה במפעל החשמל בנהריים. אור גדול זרח עליו, ומאז לא הועם זהרו, עד יומו האחרון. בתחילה נישא ליפה ונולדה בתם עדנה. נישואיהם לא צלחו. לאחר מספר שנים הכיר את נעמי, נשא אותה לאישה ונולדו ילדיהם הילה, רותי ודני. יחדיו הקימו קן משפחתי שופע אור, חום ואהבה גדולה. משנת 1932 עם המעבר מחצר כנרת ל”טוצ‘קה” באפיקים, עבד ישראל ברפת. בעבודה זו התמיד 60 שנה. בשביל ישראל הייתה העבודה מימוש עצמי במלוא מובן המילה. מילים כמו “הגשמה”, “ייעוד”, “ציונות”, “חלוציות” היו מבחינתו מעשים של יום-יום. השכמה טרם שחר, חליבה בידיים בשלוש משמרות, ניקוי הזבל וגולת הכותרת – הטיפול בעגלים מילאו אותו התרגשות וסיפוק גדול. הוא אהב את עבודתו, אהבה שלא פג קסמה לאורך עשרות השנים. תוך כדי עבודתו ברפת יזם ישראל והקים את תחנת השידור המקומית “קול אפיקים”, שפעלה למעלה מ-25 שנה. מדי שבוע, בשבת אחה”צ, הביא בפני הציבור את דופק החיים המקומי. מדו”ח המזכיר ועד חדשות הספורט, מסיקור אירועים מהשטח ועד ברכות ליום הולדת . באדיקות, ביצירתיות, בנאמנות ובאהבה התמיד במפעלו זה ללא חיסורים, ועם שידור חוזר ביום ראשון. חיי התרבות בקיבוץ היו נשמת אפו של ישראל. החוג הדרמתי מילא את נפשו באושר, הן כמשתתף פעיל ברוב הצגותיו, והן כתומך ואוהד מושבע לכל פעילות דרמתית ותרבותית בקיבוץ. מקהלת הקיבוץ הייתה לו בית שני. ישראל כל כך אהב לשיר. השירה הייתה לו כתפילה, ובמיוחד במקהלה. כשכל אחד שר בקולו שלו, אך חייב להקשיב לקולות האחרים, וביחד להשתלב להרמוניה הקולית המושלמת. ישראל האמין ביחד, בכוחו של היחד, ובתרומה האישית המתגמלת את התורם. בערוב ימיו כהו עיניו ונחלש כוחו אך הוא שמר בקנאות על עצמאותו. לא התפתה לקלנועית. המשיך לרכב על אופניו ולטפח את גינתו. התמיד להשתתף במקהלת “ביתנו”. בני המשפחה, אף שהתרחקו מהבית, שמרו על קשר קרוב, אמיץ, חם, מסור, תומך ואוהב. ישראל התעקש גם בימי השינויים שהתחוללו באפיקים, לראות תמיד את היתרון שבשינוי ולא להיתפס לביקורת. אופטימיסט חסר תקנה היה. ישראל נפטר בהיותו בן 93. 72 שנים היה חבר קיבוץ אפיקים. שירת חייו של ישראל נדמה, אך קולו יוסיף ויהדהד בנשמת חייו של קיבוצנו, אפיקים. הניח: בנות – עדנה, הילה ורותי, בן – דן (דני) , נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.