דף הנצחה לאיזי מרימסקי ז”ל
20.5.1933-25.2.2025
שם האב: זלמן
שם האם: אהובה
התקבל לחברות: 1955
איזי, בנם של אהובה וזלמן מרימסקי. האם אהובה גדלה במשפחה ציונית, עלתה ארצה ב-1931, האב זלמן עלה ארצה יחד עם טרומפלדור, היה מראשוני אנשי “ההגנה” בירושלים. אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו הוריו לחיות באפיקים, במעמד “הורה של חבר”.
יצחק, שכולנו קראנו לו איזי, נולד ב-1933 בירושלים, אח בכור לנדב.
ילד ג’ינג’י סקרן שאסף אבנים, לטאות וחרקים, כל הכבוד להוריו שהרשו לו לגדל דבורים במרפסת וזרמו עם אוסף היצורים שהביא הביתה.
היה ילד שהשתעמם בבית ספר ואמר שהוא – בחיים מורה לא יהיה!
בצבא שירת בנח”ל. במהלך שירותו הצבאי פגש איזי את נירה ברזנר מאפיקים.
בעקבות האהבה הגיע לאפיקים. נירה ואיזי התחתנו בחדר האוכל של ‘קלת’.
ב-1954 בן גוריון ודיין יצאו בקריאה לבני הקיבוצים והמושבים להתנדב לעזרת יישובי העולים. לקריאה זו התייצב הזוג הצעיר. נירה ואיזי נשלחו לסייע למושב כוכב (ליד אשקלון) וכך כתבו השניים: “מוכנים לעזור גם כשיודעים שיהיה קשה, חשבנו, שאנו צריכים להיות עם העולים, מחד, כמייצגים את ישראל הוותיקה, ומאידך להושיט עזרה מקצועית וחברתית”.
אחרי שנתיים, בתום השליחות, נירה ואיזי חזרו לקיבוץ. כאן באפיקים בחרו להקים את ביתם, כאן נולדו הבנות רונית, בשמת, מוריה ובן הזקונים אלון.
עם חזרתם לקיבוץ סודר איזי לעבוד בגן-ירק. כשהניח צינורות השקייה גילה במקום גל אבנים שוקק חלזונות וצדפים וילד הטבע הסקרן שבו ניגש וחפר ואסף וליקט שברי עצמות, מאובנים, כלים חלודים והכל שלח לבדיקה מעמיקה לאוניברסיטה העברית.
התוצאות הקפיצו את העולם המדעי בהתרגשות, כי בין המאובנים שאיזי מצא נתגלה שבר מעצם גולגולת של אדם קדמון, בן מיליון וארבע מאות שנים. ‘עוּבּדִיָה’ הוגדר בעקבות הגילוי כאתר פרהיסטורי ונחשב לאתר ארכיאולוגי מהחשובים ביותר בעולם.
בעקבות כך שמו של איזי נישא בפי כל בתקשורת הישראלית, העולמית והמקצועית.
באפריל 2024 זכה איזי להשתתף בטקס חנוכת הגן הלאומי ‘עובדיה’.
בעקבות הגילוי והצורך במורים בית הספר באפיקים, ובעידודה הנמרץ של נירה – יצא איזי ללימודי הוראה בבית ברל. בהמשך לקח גם קורסים בביולוגיה באוניברסיטה העברית.
ב-1964, בגיל 31, הוא קיבל את האחריות על המקום שמזוהה איתו יותר מכל: בית הטבע – מקום שהקים שמואל לולב והוא שהעביר את האחריות למקום לידיו הנאמנות של איזי, המורה המיתולוגי של מאות תלמידים.
איזי לא היה עוד מורה. עם איזי הייתה חוויית למידה אחרת, מיוחדת ואהובה. כשהסביר על גוף האדם הציג שלד אמיתי שהיה שמור אצלו בארון נעול; הוא חינך לאהבת הארץ בטיולים ארוכים, מאתגרים לפעמים מפחידים (מי שסייר איתו במערות יודע במה מדובר…) הוא היה המדריך, המלווה והמורה.
שלושים וחמש שנים לימד איזי בבית ספר היסודי באפיקים.
לצד ההוראה איזי היה חבר בוועדות במשק שכולן חלק מההיסטוריה של אפיקים: וועדת ספורט, ועדת רכב קטן, הוועדה לענייני הפרט, חבר בצוות החגים החקלאים; בשנות ה-60 היה בצוות פקחים-מתנדבים על שמירת הטבע באזור.
עם צאתו לפנסיה העניק את אהבתו לטבע לבאי קתדרת “ביתנו”. כעשור לימד במקום ביולוגיה וזכה להערכה רבה.
איזי אהב לטייל בארץ ובעולם והיה ידוע בחיבתו למסלולי אקסטרים. הוא צלל בים האדום ובאוקיינוסים, קפץ מצוקים, יצא בסירות דיג לים וגם על מצנחי רחיפה לא ויתר.
אחרי 44 שנות נישואין נפרדו איזי ונירה אך שמרו על קשר טוב וידעו לחגוג יחד אירועים משפחתיים וחגים.
לשמחה גדולה זכו כשהבן אלון חזר הביתה ואיתו מיקי והבת בר, הנכדים יואב וסתיו שהתווספו למשפחה כאן באפיקים היו עבורם אושר גדול. אלון זכה להיות לצד אביו והאב זכה לבן מסור שליווה אותו בנאמנות בכל צרכיו.
לכבוד יום הולדתו ה-80 ערכו תלמידיו ערב שכולו הוקרה ותודה על פועלו ותרומתו של איזי לתלמידיו לאורך השנים. את הערב הפיק ניר אלפרט בסיוע אפרת לויתן והנחה אסף ענברי, שאת דמותו הייחודית של איזי הכניס גם לספרו ‘הביתה’. חדר האוכל הפך לערב אחד לבית הטבע, הוא קושט במאובנים, פוחלצי חיות וציפורים, חרסים שבורים, מבחנות ענקיות, ועוד אוצרות קסומים מבית הטבע.
ב-1996 עבר איזי 2 תאונות צניחה, דבר שגרר מוגבלות פיזית רצינית, ועם זאת איזי לא ויתר על להמשיך ליהנות, לטייל, לחיות.
פרק זמן משמעותי ליווה אותו בנאמנות איצ’ה (יובל) עד שלפני שנה הגיע ג’וליוס לעזרה והחיבור ביניהם היה מהיר ומופלא.
ב-25 בפברואר 2025 הלב של המחנך הנערץ נדם. בן 92 היה במותו.
70 שנים היה איזי חבר קיבוץ אפיקים.
עם הבנות רונית, בשמת ומוריה, הבן אלון, בנות ובני זוגם, הנכדים, האח נדב, המטפל המסור ג’וליוס, המשפחה, החברים אבל בית אפיקים על מותו של איזי.
יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.
