משה פנחס ז”ל

דף הנצחה למשה פנחס  ז”ל   (13/02/1922 – 08/04/2002)     (  –  כו ניסן תשס”ב )

שם האב: נחום. שם האם: חנה. חבר הקיבוץ משנת 1955 פנחס נולד ברומניה בשנת 1922. אביו שרת בצבא הקבע הרומני והמשפחה נדדה בעקבות האב ממקום למקום. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, שוחרר האב היהודי מן הצבא, והמשפחה עברה לבוקרשט. אז נלקחו הגברים למחנות עבודה, ופנחס הצעיר עבר ממחנה למחנה. אלפי יהודים עבדו בעבודות כפייה. הזיכרון של פנחס מתקופה זו הוא הרעב. רעב ללחם. לקראת סוף המלחמה הוא חזר לרומניה. באותה תקופה התעוררה הפעילות הציונית בקרב הנוער היהודי. שליחים שבאו מהארץ החלו להכשיר אותם לקראת עלייה בלתי-ליגלית לארץ. באחד המועדונים בהם התנהלה פעילות זאת, הכיר פנחס את ג‘נט, ואחרי זמן מה נשא אותה לאישה. יחד עברו את המסלול הארוך, דרך הונגריה, אוסטריה ואיטליה, עד שהגיעו לחוף הים האגאי. משם עלו על האונייה “דב הוז” והגיעו ארצה, במאי 1946. לאפיקים הם הגיעו מבני-ברק, במסגרת התנועה “מהעיר לכפר”, והתקבלו לחברות בשנת 1955. פנחס הגיע לקיבוץ, איש צעיר, יפה-תואר, חזק ושרירי, מלא אופטימיות ושמחת-חיים. צנוע בדרישותיו אך משקיען גדול. מייד התיישב על משאית ודבק בעבודתו. הוא היה איש עבודה בכל רמ”ח אבריו. סביב העבודה התגבשו גם הקשרים החברתיים. צמחה לה רעות גדולה ויפה של חברים להגה, חברים לדרך. המשאית הייתה לביתו השני של פנחס. הבית הראשון היה כמובן המשפחה. בעל דואג ומפנק לאשתו, ואבא אוהב לבנותיו. הוא שפע חום ואהבה ללא סייג, שנראה כי גברה והתעצמה עם התרחבות המשפחה, וחבקה את החתנים, וביתר-שאת את הנכדים. בשנים האחרונות התרופפה בריאותו של פנחס. הוא ירד מן המשאית בלב כבד, אך השכים מדי בוקר, על הקלנועית, התייצב בעבודה במוסך, בתחנת הדלק, בסידור הרכב, ודאג לניהול החשבונות בקפדנות ובאחריות. גם כשגברה עליו מחלתו ועבר ניתוחים וטיפולים קשים, חזר הביתה, ומיד לעבודה. פנחס נלחם בגבורה במחלתו, עד שגם לגבר החזק הזה לא נותר עוד כוח והוא נפטר. בן 80 היה במותו. הניח: אישה – ג‘נט, בנות – דליה ונורית, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.