דף הנצחה לפוגל אליעזר ז”ל (05/10/1927 – 31/03/2012) ( ט תשרי תרפ”ח – ח ניסן תשע”ב )
שם האב: דוד שם האם: גיטל חבר קיבוץ משנת 1947 אליעזר נולד בטרנסילבניה שברומניה. בן זקונים להוריו גיטה ודוד. משפחה יהודית דתית שנתנה לבנה חינוך יהודי דתי לצד לימודים כלליים. הבית היה חם ומפנק והילדות מאושרת. כבר בנעוריו חש אליעזר באנטישמיות ברחובות. עם פלישת הגרמנים לרומניה במלחמת העולם השנייה, נסגרו היהודים בגטאות ונכפה עליהם לענוד טלאי צהוב על בגדיהם. אליעזר הנער נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לעבוד בחסות הגרמנים. יותר מאוחר החלו המשלוחים ברכבות אל עבר הלא נודע, עד שהגיע גם תורו של אליעזר להידחס אל רכבות המשא הידועות לשמצה בדרך למחנה ההשמדה אושוויץ. למזלו של אליעזר הוא נמצא כשר לעבודה ונידון לעבודת-פרך יומיומית מזריחה עד שקיעה, בשלג האירופי המקפיא, רַעֵב ללחם, תשוש ומיואש. לקראת סוף המלחמה הובל ב”צעדת המוות” אל מה שנראה כסוף המר והבלתי נמנע. ברגע האחרון הגיעו אל “הצועדים” יחידות הצבא האמריקאי שהחזירו אותם לחיים. אליעזר הבין שכל משפחתו נספתה בשואה. הוא מצא את דרכו אל קבוצות ההכשרה המיועדות לעלות לארץ-ישראל ולהצטרף לקיבוץ. במסגרת העלייה הבלתי-לגאלית טרום הקמת המדינה, הפליגו המעפילים בספינה רעועה אל חופי חיפה, שם נתפסו והועברו למחנות העקורים בקפריסין. לאחר שהייה של כ-7 חודשים בקפריסין, פגשו בשליחים מישראל ביניהם היו גם חברי אפיקים. כך זכה אליעזר להגיע ארצה ויחד עם קבוצת המעפילים הצטרף לאפיקים. בשנת 1947, בראשית מלחמת העצמאות, אליעזר כמו רבים מן העולים החדשים לקח חלק בקרבות. לאחר המלחמה הוא התגייס לצה”ל ושרת בנח”ל. לאחר שחרורו מצה”ל הוא חזר לאפיקים. כאן פגש את מירה ויחד הם הקימו את ביתם המשפחתי ונולדו ילדיהם ארנון, גילה, איריס וטל. בשנים הראשונות עבד אליעזר בפלחה, אך רוב שנותיו באפיקים עבד ב”קלת”. איש עבודה חרוץ היה, צנוע ושקט. כשנסגר בית-החרושת קלת, עבר אליעזר לעבוד ב”חמד” וגם שם התמיד לאורך זמן ועשה את עבודתו במסירות ובנאמנות. אליעזר פשוט אהב את מקום עבודתו ושמח להגיע אליו מדי בוקר. במשך השנים חזר אליעזר לחוויות ילדותו מבית אבא ופקד את בית הכנסת בקביעות. עם הזמן נפגעה בריאותו ונחלשה שמיעתו. הוא עשה ככל יכולתו כדי לתפקד באופן עצמאי ולהתגבר על מגבלות הגוף שנחלש. מותה של מירה הכה בו מכה קשה. האלמנות והבדידות היו משא כבד מנשוא. הוא מצא את מקומו ב”סביון” שם נהנה לעבוד ולהשתתף בפעילויות המגוונות שמציע המקום לחבריו וגם מהחברותא ומהאווירה התומכת שמסביב. לבסוף לא עמד לו כוחו והוא נזקק למסגרת סיעודית מלאה ב”בית אשלים” עד שנפטר, בהיותו בן 84. אליעזר ייזכר כאיש טוב לב ועניו שבדרכו השקטה ידע להתמודד עם החיים שלא תמיד האירו לו פנים. הניח: בנים: ארנון וטל, בנות – גילה ואיריס, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
