דף הנצחה לפלדמן אילנה ז”ל (16/12/1936 – 08/08/2007) ( – כד אב תשס”ז )
שם האב: ינוש. שם האם: מרגיט. חברת הקיבוץ משנת 1955 אילנה נולדה בהונגריה למשפחת פועלים צנועה. בשנות המלחמה היגרה המשפחה לצ‘כסלובקיה, שורדת את שנות האימה שנפלו על אירופה בתקופת השואה. כשקמה מדינת ישראל, החליטו ההורים להבטיח את עתיד ילדתם היחידה, הרחק מאירופה. בת 12 הייתה אילנה כשהעלו אותה על אוטובוס מסלובקיה לווינה, שם הצטרפה לקבוצת ילדים, ובמסגרת עליית-הנוער הגיעה ארצה. כמה חודשים הייתה במוסד “אונים” שבכפר-סבא, ובשנת 1950 הגיעה לאפיקים והצטרפה לקבוצת “שלהבת”. ילדה יפה, עדינה, רגישה מאד. ההבדל בין בני הקיבוץ לבני עליית הנוער היה גדול, אך אילנה התחזקה והתחשלה. היא החליטה להתקבל לחברות באפיקים. שירתה בצבא, ואח”כ חזרה לקיבוץ, אז נרקם סיפור אהבתה לשייקה. לאחר שנים כואבות וקשות של חיים באין-משפחה הקימו אילנה ושייקה בית ומשפחה בישראל. נולדו ארבעת ילדיהם, צמחו ופרחו לתפארת והקימו משפחות משלהם, מרווים אושר ונחת את ההורים הגאים. אילנה עבדה בבישול, במכבסה ובסוכנות הדואר בקיבוץ. חרוצה, פדנטית, דייקנית ואחראית. היא אהבה והיטיבה לרקוד, אך יותר מכל אהבה לשיר. כבר כנערה בלטה בקולה הערב. אילנה הייתה מאבני היסוד של המקהלה באפיקים וחברה ותיקה במקהלת עמק-הירדן. מחלתו של שייקה העמידה את אילנה במבחן כוחות הגוף והנפש. שומרת צעדיו, תומכת ומגינה על איכות חייו במסירות ובאהבה גדולה. כל בני המשפחה היו שותפים למאבק הכואב אך אילנה הייתה שם כל הזמן. לאחר מותו של שייקה, אילנה עדיין צעירה בגופה וברוחה, ולצידה משפחה נהדרת. דווקא אז, תקפה את אילנה מחלה ממארת שהכתה בה מכה אנושה. למודת קרבות הישרדות הפתיעה אילנה שוב. התאוששה מעשה ניסים ואף זכתה לחגוג את יום הולדתה ה-70, מוקפת במשפחה חברים וידידים רבים. לדאבון לב – המחלה חזרה שוב והיא נפטרה. הניחה: בנים – צור ויזהר, בנות – ענבל ונעמה, ונכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.
