פלד איטקה ז”ל

דף הנצחה לפלד איטקה  ז”ל   (20/08/1918 – 24/10/2011)     (  –  כו תשרי תשע”ב )

שם האב: יוסף. שם האם: חיה. חברת הקיבוץ משנת 1941 איטקה נולדה באוגוסט 1918 בעיר סרנה שבפולין, להוריה חיה ויוסף לבית פורמן. בת שלישית למשפחה בת 6 ילדים. ההורים לא היו ציונים אך שמרו על המסורת היהודית. הילדים למדו בבית הספר העברי ובגימנסיה “תרבות”. בבית דיברו אידיש, ברחוב דיברו פולנית ובבית-הספר דיברו עברית. היחסים עם השכנים הגויים היו טובים, אך לאיטקה היה ברור מנעוריה כי מקומה בארץ-ישראל. היא התעקשה ללכת ל”תנועה” למרות התנגדות הוריה. היא יצאה להכשרה והתכוננה להגשים את חלומה, מודעת לקשיים העומדים בדרך, הן בתהליך ההעפלה והן בארץ עצמה. בחורף 1939 עלתה איטקה ארצה בעלייה בלתי-לגלית תוך ניסיון להתחמק מזרועותיה הארוכות של הבולשת הבריטית. סוף- סוף הגיעה האונייה ארצה והמעפילים ירדו יגעים ורטובים לחוף מבטחים. על החוף הם פגשו בישראלים שתפקידם היה להעלים את המעפילים מעיני השוטרים הבריטיים. ביניהם היה גם ישראל חופש שנתן הוראות כיצד להתנהג מבלי לעורר חשד. הועמד לרשות המעפילים אוטובוס שהסיעם לצפון הארץ. בעמק-הירדן ירד חופש עם אנשי הגרעין שהיו מיועדים להכשרה באפיקים, אך איטקה המשיכה עם חבריה לגליל-העליון, לקבוצת מחניים. במחניים הכירה איטקה את חיים הורביץ ויוסף פרלדיק שהתגייסו לעזרת קבוצת מחניים הצעירה. לאחר שנה נערכה מסיבת פרידה חגיגית בה צוינו לשבח מגויסי אפיקים, נציגי הקיבוץ הוותיק וסיועם לקיבוץ הצעיר. הם חזרו הביתה ואיתם באה גם איטקה פורמן. רומן פרח בין יוסף לבין הצעירה היפה, העדינה והתמירה, והפך לסיפור אהבה שהבשיל לנישואים. השניים בנו את ביתם באפיקים וכאן נולדו ילדיהם אסתר, זאב, חיים ז”ל וּבִּינָה. רוב שנותיה בקיבוץ עבדה איטקה בחינוך ובעבודה זו השקיעה את כל ליבה ונשמתה. הילדים, חניכיה, חשו בכך והחזירו לה אהבה. הקשר עימם נשמר לאורך שנים גם כשהפכו לאנשים בוגרים. במהלך חייה פגעו באיטקה מכות קשות מאד. קודם היה זה מותו הפתאומי של יוסף בעלה שהותיר אותה אלמנה מעל 40 שנה. אחר-כך היה זה מותו הטראגי של בנה האהוב חיים ז”ל שחלה במחלה ממארת. אסון זה הכה בה מכה אנושה. גם מותו של חנן חתנה נצרב בליבה והותיר אותה שרוייה בכאב עמוק. למרות היגון והצער איטקה לא נכנעה. היא אהבה את החיים ואהבה אנשים. עם הגיל התעוררו בעיות בריאות ואיטקה עברה לעבוד ב”סביון” שם מצאה בית חם, תומך ומפרגן, אך יותר מכל אהבה איטקה את משפחתה שהלכה והתרחבה והפכה לשבט רב תפארת. ילדיה האהובים שמרו איתה על קשר חם, סעדו אותה והיוו לה משענת ותמיכה נפשית עד לפטירתה. בת 93 הייתה איטקה במותה, ו-70 שנה חברת קיבוץ אפיקים. הניחה: בנות – אסתר וּבִּינֶה, בן- זאב, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.