פרידמן (יגודקה) לוצי ז”ל

דף הנצחה לפרידמן (יגודקה) לוצי  ז”ל   (13/07/1915 – 20/08/2013)     ( ח תמוז תרע”ג  –  יד תשע”ג )

שם האב: אלכסיי שם האם: חנה התקבלה לחברות בקיבוץ בשנת 1950 לוצי נולדה בעיר חרבין שבסין בשנת 1915 להוריה אלכסיי וחנה לבית יגודקה . ההורים הגיעו לסין מרוסיה בראשית המאה הקודמת, ונפגשו בסין. בבית הרבו לקרוא ספרות רוסית,והתקיימו דיונים ערים בבעיות אקטואליות וחברתיות, בעיקר בהשפעת המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. לוצי למדה בבי”ס בחרבין שכלל אלפי תלמידים. היו בו מספר מגמות, מורים מצויינים, מעבדות מעולות, אולמות ספורט וחצר גדולה שבחורף שימשה להחלקה על הקרח. בנוסף לכך למדה לנגן בפסנתר והשתתפה בחוג של נגנים שהופיעו באירועי תרבות מקומיים. כשסיימה את לימודיה, רצתה ללמוד רפואת עיניים באוניברסיטה המקומית, אך בעקבות הפלישה היפנית לסין, נסגרה האוניברסיטה ולוצי נאלצה להסתפק בביה”ס לחובשות ומיילדות. כשסיימה את לימודיה ובעקבות לחץ הכיבוש היפני, עזבה המשפחה את חרבין ועברה לעיר טנזין. שם עבדה לוצי בבית-חולים יהודי, תחילה כאחות, ואח”כ כאחות ראשית בחדר-ניתוח. העבודה הייתה קשה ותובענית והמשמרות היו ארוכות, אך לוצי אהבה את עבודתה וזכתה להערכה רבה. את יואל בעלה פגשה בבית-החולים, כשבא לבקר חבר חולה. הם נישאו ונולדו להם שני ילדיהם – דֵני ורינה. החיים נראו למשפחה הצעירה יפים, רגועים ומאירי- פנים, אך כשהשתלטו הקומוניסטים על סין, חשו לוצי ויואל כי ביטחונם התערער. מדינת ישראל הצעירה שזה עתה קמה, נראתה להם כיעד מתאים לפתוח בו חיים חדשים. יחד עם עוד כמה מאות יהודים הפליגו מסין לישראל. היות שלא ניתן היה לעבור דרך תעלת סואץ, הקיפה האונייה את אפריקה כולה ודרך מיצרי גיברלטר עברו אל הים-התיכון והגיעו לחיפה כעבור חודשיים, בחורף 1949. לוצי ויואל הגיעו לאפיקים בשנת 1949 והצטרפו לשני אחיו של יואל – אריה ועזריאל פרידמן ז”ל. לוצי נכנסה מיד לעבוד במרפאה ובמגזר הבריאות בכלל. היא קיבלה עזרה ותמיכה מבתיה ברונטמן במרפאה, ומגוסטה, טמרה וחסיה בחדרי-החולים. מה שהביא להערכה רבה כלפיה כאחות, כחברה וכאדם היה מקצועיותה הרבה, רגישותה ואחריות שגילתה בעבודה וביחסה אל החולים והמטופלים. במשך הזמן התמקדה בניהול מעקב שגרתי ובדיקות כלליות בקרב אוכלוסיית הקיבוץ, והמפגש איתה היה תמיד מקצועי מאד מחד, ונעים ורגוע מאידך. מותו של יואל בעלה הכה בלוצי מכה קשה וכואבת. הקן המשפחתי התרוקן. הילדים הקימו משפחות משלהם, והיא נותרה באלמנותה לאורך שנים רבות. לוצי הייתה אישה חזקה באופייה, כזאת שאינה נשברת ואינה מתכופפת. דמות מרשימה, גבוהה ותמירה, לבושה ומטופחת בטוב טעם, שידעה לחיות חיים מלאי עניין ויצירה מתוקף כישוריה האישיים והייחודיים. היא אהבה לקרוא ספרות קלאסית בעיקר, שמעה מוסיקה, עבדה בקרמיקה, תפרה ואף אפתה כדי לפנק את נכדיה. היא שמרה על קשר הדוק עם חברותיה וטיפחה את דירתה, שהייתה צנועה, אך מצוחצחת מניקיון. הקשר עם בני המשפחה היה צמוד, חם ותומך, והיא שאבה המון עידוד ושמחת-חיים מהמפגשים המשפחתיים המחבקים האלה. חזרתה של רינה לגור באפיקים לצידה, הייתה עבורה מתנה גדולה שאין ערוך לתרומתה, במיוחד בשנים האחרונות, כשבריאותה התרופפה ונוכחותה של רינה בקרבתה השרתה עליה ביטחון ורגיעה. לוצי חיה חיים מלאים, ערכיים, עשירי תוכן ויצירה, כי זאת הדרך בה בחרה לחיות ואף להזדקן – בכבוד ובאצילות. היא נפטרה בהיותה בת 98 שנים. 64 שנים הייתה חברת קיבוץ אפיקים. הניחה: בן-דֵני, בת-רינה, נכדים, נינים ובני משפחה