פרידמן קיטי ז"ל

דף הנצחה לפרידמן קיטי  ז"ל   (28/05/1920 – 15/03/2008)     (  –  ח אדרב תשס"ח )

שם האב: קרל. שם האם: ארנסטינה. חברת הקיבוץ משנת 1943 קיטי נולדה בצ‘כיה, בת צעירה מבין שלוש בנות. המשפחה עברה לאוסטריה וניהלה אורח חיים חופשי מתבולל. השפה המדוברת גרמנית. כשהצטרפה אוסטריה לגרמניה הנאצית, חזרה המשפחה לצ‘כיה. ערב מלחמת העולם השנייה, קיטי החליטה לעלות לארץ-ישראל. יותר מאוחר נשלחה אימה למחנה טרזיינשטאט ואח"כ למחנה ההשמדה באושוויץ, שם נספתה. המסע לארץ נמשך שבועות רבים בתנאים קשים ורצופי תקלות ועיכובים, אך בסופו של דבר, בשנת 1940, הגיעה האונייה "הילדה" לנמל חיפה. נוסעיה הועברו למחנה המעצר בעתלית בו שהו כחצי שנה. שם נוצר הקשר עם חברי הקבוצה הצ‘כית. כבוגרי תנועת "תכלת-לבן" הם החליטו ללכת יחד לקיבוץ. קיטי הצטרפה לגרעין אחר שהיה מיועד לכפר-גלעדי ועבר משם לנאות-מרדכי. לאחר תקופה קצרה של שהייה בנהרייה ובקיבוץ געתון, החליטה קיטי יחד עם שלמה בן-יצחק, בעלה הראשון, להצטרף אל חברי הגרעין שהגיעו לאפיקים, אותם הכירה במחנה המעצר בעתלית. בשנת 1942 הגיעו קיטי ושלמה לאפיקים וכאן נולד בנם בכורם. קיטי השתלבה בעבודה בסנדלרייה. קיטי נפרדה מבעלה שלמה. לימים, הכירה את אריה פרידמן, וחייהם נקשרו באהבה גדולה. שתי בנות נולדו להם, נעמי ורותי. רותי, בתם הצעירה, נפטרה לפתע, באיבה, ממחלה קשה. קיטי ואריה התקשו להתאושש מהמכה האנושה שניחתה עליהם. לאחר קום המדינה, הקימה קיטי את "מחסן הקליטה". שנים רבות ניהלה אותו. עולים חדשים, תושבים ומתנדבים, קיבלו ציוד ראשוני, נקי ומסודר, מאורגן למופת, בתוספת מאור-פנים, סבלנות, הדרכה וברכת הדרך. במשך שנים הייתה חברה בוועדת הקליטה ובוועדה לעזרת קרובים. כשנסגר המחסן אחרי 25 שנה, פתחה קיטי את מתפרת הוילונות. בדייקנות ייקית אופיינית, בתבונת כפיים, נתנה המתפרה שירות מעולה לחברים. מוסד לתפארת הקימה קיטי יחד עם יעל גוטסמן. לימים, נפטר אריה. באלמנותה, ידעה קיטי לגייס כוחות נפש ולחיות חיים מלאי תוכן ועניין. בעיקר – נהנתה ממשפחתה המתרחבת, מהנכדים והנינים אהובי נפשה. בשנים האחרונות, כשהתרופפה בריאותה, נאבקה קיטי בכל כוחה על שמירת עצמאותה ויכולותיה – עד סופם. הניחה : בן – דני, בת – נעמי, נכדים ונינים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך