קוגל דוד ז”ל

דף הנצחה לקוגל דוד  ז”ל   (20/05/1919 – 27/09/2014)     ( כה אייר תרע”ט  –  ג תשרי תשע”ה )

דוד נולד בשנת 1919 בעיר גורדנה שבפולין, להוריו שרה ושמואל. משפחה בת 7 ילדים. אביו עבד במאפייה, והאם – עקרת-בית שסבלה כל השנים ממחלת השחפת. החיים לא היו קלים. דוד למד בילדותו ב”חדר”, ואחר-כך בבי”ס עממי כללי. בגיל צעיר יצא לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. כשנכנסו הגרמנים לפולין בשנת 1939, ברח דוד לרוסיה והצטרף לצבא האדום. ובכך היה לניצול היחיד ממשפחתו, שנספתה כולה בשואה. במסגרת המאמץ המלחמתי, עבד דוד בהקמת מסילות ברזל, והיה היהודי היחיד בקבוצת הפועלים. התנאים היו קשים והאנשים סבלו מרעב ומכפור. לאחר המלחמה אפשרו הרוסים לכל “הפולנים” לחזור למקומותיהם. דוד חזר לפולין, אך נוכח לדעת שאין לו באמת לאן לחזור. הוא נסע לגרמניה שם התארגנה פעילות של אונר”א לטיפול בפליטים. הייתה לדוד דודה באמריקה שהזמינה אותו לבוא אליה, אך דוד העיד וסיפר כי לאחר שראה את גורל היהודים בגולה, החליט לוותר על “סיר הבשר” ולעלות לארץ-ישראל. בשנת 1950 הגיע לארץ לבדו. הציעו לו להגיע לקיבוץ אפיקים כי “שם מדברים רוסית ואידיש”, וכך עשה. כשהגיע דוד לקיבוץ, היה בטוח שהגיע ל”גן-עדן”. עבודה קשה לא הרתיעה אותו. הוא ידע עבודות קשות בהרבה. תנאי החיים הקשים לא הרתיעו אותו . הוא חי בתנאים קשים הרבה יותר. אורח חיים צנוע? מבחינתו היו אלה חיים ברמה גבוהה יותר מכל אשר ידע בחייו. והעיקר – בקיבוץ הייתה לו תחושה של בית, של שייכות, של יציבות ובטחון, גם בימי מלחמה ואף בעתות שלום ובחיי היום-יום. את פנינה פגש בקיבוץ. הוא התאהב בה בשל צניעותה הרבה ומשום שאהבה את הקיבוץ – כך סיפר. פנינה סיפרה לו כי אין ביכולתה ללדת ילדים, והוא קיבל זאת. לימים החליטו לאמץ ילד, והם זכו וקיבלו את בנם יורם. וכך, שוב הייתה לדוד משפחה אמיתית, משלו, והוא היה מאושר. שנים אחדות עבד דוד בפרדס, ואחר-כך עבר לעבוד במכבסה, שם התמיד בעבודה לאורך שנים. השכים- קום, טרם זריחה, ראשון להגיע לעבודה ואחרון לעוזבה. דיבר מעט ועשה הרבה. חרוץ, מסור ואחראי, שהתמיד בעבודתו עד שנות ה-80 לחייו. בשעות הפנאי היה דוד חובב ספורט מושבע. לא ספורטאי בפועל, אך אוהד מסור ונאמן בכל ליבו. הוא נסע לראות משחקי כדורגל בחוץ, וכמובן לא החמיץ אף משחק-בית של “הפועל אפיקים”. ובנוסף – היה בקהל המעודדים בתחרויות שחייה, במשחקי הכדורסל, הכדורעף וכיו”ב. היה מכור לתכנית השבועית “פרקי חזנות” ברדיו. אלו הניגונים שהזכירו את “בית אבא”- הבית שאבד לו ולא נותר ממנו זכר. במהלך השנים, כשיורם בגר, הוא נישא והקים את משפחתו באוסטרליה ופגישותיהם התקיימו לעיתים רחוקות. כשחלתה פנינה, טיפל בה דוד במסירות אין-קץ. מדי יום היה מסיע אותה בכיסא הגלגלים לטיול במדרכות הקיבוץ, ישב לידה על ספסל בצד הדרך, והיה מוכן לעזור ולסייע לה בכל בקשותיה. לאחר שפנינה נפטרה, הסתגר דוד בבדידותו. צנוע מאד היה באורח חייו. הסתפק במועט שבמועט. הנאות החיים לא קסמו לו. את הכסף שנתן הקיבוץ לחברים לנסיעה לחו”ל תרם לקרן לב”י (הקרן “למען בטחון ישראל”). בערוב ימיו עבר לגור ב”דירונית” צמוד לבית אשלים, ושמר בקנאות על עצמאותו גם כשגופו בגד בו. כשלא עמד לו כוחו עוד, והוא נזקק לעזרה מלאה במסגרת בית-אשלים, חרב עליו עולמו. הוא ביקש רק דבר אחד – לראות את בנו האהוב יורם ולהיפרד ממנו בטרם ימות. יורם הגיע מחו”ל והיה לצידו בשעותיו האחרונות וכך זכה דוד שמשאלת-ליבו ובקשתו האחרונה תתמלא. בן 95 היה במותו ו-64 שנים חבר קיבוץ אפיקים. הניח בן – יורם. יהי זכרו ברוך.