קול דינה ז”ל

דף הנצחה לדינה קול ז”ל  16.6.1928 – 5.4.2022

שם האב: אלכסנדר, שם האם: חנה.
חברת אפיקים משנת 1948.

היום אנו מביאים למנוחת עולמים את חברתנו, דינה קול, חודשיים לפני יום הולדתה ה-94.
דינה בתם של חנה ואלכסנדר פרידמן נולדה ב-1928 בהונגריה.
מגיל 13 הייתה פעילה בתנועת הנוער של השומר הצעיר ומראשית ימיה בתנועה תכננה בבגרותה לעלות לארץ ישראל ולחיות בקיבוץ.
במרץ 1944 התהפכו חיי היהודים וחיי משפחתה, עת הנאצים פלשו להונגריה, דינה נערה, עוד לא בת 16.
מיד לאחר חג הפסח החל הסיוט. יחד עם הוריה ואחותה הגדולה אהובה, העמיסו אותם על רכבת משא של בהמות, בקור, ללא אוכל ללא מים בצפיפות נוראה. שלושה ימים דהרה הרכבת עד שנעצרה ברציף האימים של אושוויץ-בירקנאו.
שם על הרציף ראתה בפעם האחרונה את אביה והוא בן 45. היא צעדה עם אמה ואחותה יחד בתור ארוך של נשים, כשקצין נאצי שכנע את האם להצטרף אליו לנסיעה, ובכך נחרץ גורלה למוות והיא בת 41. דינה ואהובה נותרו לבדן במסע ייסורים אכזרי. יחד הן שרדו את זוועות אושוויץ, את צעדת המוות,יחד הן זכו להשתחרר.

לאחר השחרור הצטרפו דינה בת ה-17 ואהובה בת ה-20 לגרעין שהכין עצמו לעלייה לארץ-ישראל, שם במחנה העקורים פגשה את אוסקה. אוסקה מספר: “יום אחד ראיתי אותה, היא הייתה יפה מכל נערה שראיתי עד כה והתאהבתי בה ממבט ראשון”. שם הם נישאו, צעירים מאוד.
המסע שלהם לא תם. באוקטובר 1946 עלו דינה אוסקה ואהובה על ספינת דיג קטנה “לטרון” ויצאו למסע לארץ ישראל. הספינה נתפסה ע”י הבריטים והם גורשו לקפריסין, שוב בין גדרות התיל…
כחצי שנה שהו בקפריסין. במאי 1947 הגיעו דינה ואוסקה למחנה עתלית, שם שהו תקופה קצרה. ושם במחנה נולדה בתם הבכורה – חנהל‘ה.

ביוני 1948 דינה ואוסקה הגיעו יחד עם קבוצה של ניצולי שואה לאפיקים. הם הגיעו לאפיקים בזכותו של סיומה פינסקי, שנשלח בתום המלחמה מטעם הבריגדה לסייע לניצולים, הוא שכנע אותם לבוא לאפיקים, הם אמרו שאפיקים הייתה עבורם מילת קסם.
בין חברי הקבוצה היו: אחותה אהובה, פרומה וארקה עמית, האחים מרקל, האחיות חיה רוקמן, יהודית מרקל ובת דודתן רבקה לויתן, יענקלה רוקמן, חיים לויתן, צילה ושמעון קריסטל, אהרון פילץ וצבי קרמר.
ביולי 1948 – בגיל 20 התקבלה דינה לחברות בקיבוץ.
באפיקים נולדו הבנים אבנר, רונן ואמנון.
דינה מספרת שרק כשאמנון בן הזקונים היה בן 15 הוא ביקש שתספר לו את סיפורה ורק אז היא החלה לספר. קודם למשפחתה, ובהמשך מתוך שליחות סיפרה את מה שעבר עליה בבתי הספר, במסעות לפולין ובטקסים שונים.
ב-2013 זכתה דינה בתעודת הוקרה משותפת של משרד החינוך וצבא ההגנה לישראל. מתוך התעודה:
“תעודת הוקרה מוענקת בכבוד רב לאשת עדות קול דינה על פעילותך ותרומתך הרבה בהנחלת זיכרון השואה והגבורה בקרב בני נוער וחיילי צה”ל ומפקדיו במעשים אלו הבטחת כי דור המחר לעולם יזכור ולא ישכח”
חתומים על תעודת ההוקרה – שר החינוך -שי פירון , הרמטכ”ל- בני גנץ.
בית אפיקים יזכור את שירתה המצמררת ביידיש “העיירה בוערת” כל שנה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לפני 4 שנים דינה שרה בטקס הנעילה הממלכתי של יום השואה בלוחמי הגטאות שהפיק אחיינה שי גוטסמן.

ב-1964 יצאו דינה ואוסקה לשליחות לשנה לעזרת הקיבוץ הצעיר כפר עזה יחד עם ילדיהם.
מגוון תפקידים עשתה דינה בקיבוץ, ניהלה את חדר האוכל, הכלבו ואת המחסן.

לפני יותר מעשור נפרדה משניים שהיו הקרובים לה במיוחד אוסקה בעלה ואחותה אהובה.
ב-2009 נפטרה אהובה בגיל 84.
ב-2010 נפטר אוסקה בגיל 85, שבערוב ימיו כהו עיניו ודינה הייתה לו לעיניים,  במסירות אין-קץ ואהבה גדולה.

בשנים האחרונות, לפני בוא הקורונה למדה במכללת הגמלאים “ביתנו” והייתה חברה במקהלת “ביתנו”.
כל עוד היה בה הכוח דינה לא החסירה אף אספה, פעילות קיבוצית או ארוחה בחדר האוכל, ואנחנו זכינו לראותה תמיד מוקפדת, מטופחת ויפה.

 74 שנים הייתה דינה חברת קיבוץ אפיקים
הניצחון הגדול שלה ושל אוסקה השבט הגדול שהקימו מתוך ההריסות.

עם הבת- חנה’לה, הבנים- אבנר, רונן, אמנון, הנכדים, הנינים , המטפלת המסורה מיני, המשפחה הרחבה, החברים, אבל בית אפיקים על מותה של דינה.
יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.

כתבה: עידן הלמן