קליימן רעיה ז”ל

דף הנצחה לקליימן רעיה  ז”ל   (25/04/1925 – 23/01/2016)     ( א אייר תרפ”ה  –  יג שבט תשע”ו )

שם האב: צבי
שם האם: רוזה
התקבלה לחברות בשנת 1948

רעיה נולדה בשנת 1925 בפולין, בעיירה רפלופקה, להוריה רוזה וצבי לבית ברד. משפחה בת 6 ילדים. 4 בנות ו- 2 בנים. האב היה בעל חנות מכולת, שעבר למסחר בעצים, ופרנס את משפחתו בכבוד. משפחה יהודית שניהלה אורח חיים דתי וקיימה מצוות וחגים כהלכתם. רעיה למדה בבי”ס פולני ממלכתי, אך פעם בשבוע בא מורה יהודי לביה”ס ללמד תנ”ך ולימודי יהדות את התלמידים היהודים. פעם בשבוע, בשבת, היו התלמידים היהודים משוחררים מלימודים.
רעיה זכרה ילדות יפה ומאושרת. יחסים טובים עם השכנים הפולנים הנוצרים, והחלקות על השלג בחורף הפולני הקר, עם חברים וחברות.
אך הכל השתנה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כשפלשו הגרמנים לפולין, הבינו היהודים כי העתיד אינו מאיר להם פנים עוד. רעיה ואחותה הבכורה החליטו לברוח לרוסיה. יתר בני המשפחה לא יכלו לעזוב את הבית ונשארו בפולין. איש מהם לא שרד את השואה. רעיה ואחותה, נערות צעירות בגיל העשרה, הצליחו להציל את חייהן. הן עבדו בבתי חרושת ובמפעלים ברוסיה וכך פרנסו את עצמן. רעיה העידה על עצמה כי הייתה “סטחנוביצית”, ובאותן שנים נוראות באירופה, העבודה באמת הייתה משחררת.
כשנגמרה המלחמה, חזרו האחיות לפולין. משפחה כבר לא הייתה להן, והן הצטרפו לתנועת “נוחם” – נוער חלוצי מאוחד. שם נפגשו לראשונה עם שליחים מהארץ, שכיוונו אותם לקבוצות הכשרה לקראת העלייה לארץ-ישראל. הם חיו חיי קומונה כמו בקיבוץ, למדו עברית, שירים וריקודים ישראלים, ועבדו בעבודות חקלאיות.
אז הצטרף לקבוצה בחור יהודי צעיר בשם משה, ששרד את המלחמה במחנה עבודה ברוסיה.
מיד כשראה את רעיה, הצעירה הג’ינג’ית הנמרצת, הוא ידע כי זאת האישה שאיתה הוא רוצה להקים משפחה. כעבור שבוע הוא ביקש את ידה, ומאז לא נפרדו דרכיהם. לארץ עלו באוניה המפורסמת “אקסודוס”, שנתפסה ע”י הבריטים בנמל חיפה והוחזרה לגרמניה. לאחר מאבק דיפלומטי עיקש הצליחו להשיג אישור לעלייתם ארצה כתיירים, אזרחי ישראל, שנקלעו לגרמניה בזמן מלחמה ולא יכלו לחזור לארצם. הם הועברו לצרפת, ומשם באונייה “פרובידנס” הגדולה והמפוארת, הגיעו לנמל חיפה,בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות. הם שוכנו במלון על הר הכרמל, ושליחים מהארץ באו אליהם ואמרו “אתם, אנשי אקסודוס, יכולים לבחור בכל מקום בארץ בו תרצו לגור”. רעיה ומשה בחרו באפיקים. רעיה, שהייתה כבר בהריון מתקדם מאוד, נשארה בחיפה, ומשה נסע לאפיקים. לאחר שנולדה בתם הבכורה שושנה (שושי) הצטרפה רעיה אל משה בקיבוץ, ויחד בנו כאן את ביתם, ונולדו הבנות צביה, רוני, נירית ומורן.
רעיה עבדה קצת בלול וגם בבתי הילדים, אך בעיקר התמסרה לעבודה במטבח הילדים, ובעיקר למטבח התינוקות. השכימה ב- 4 בבוקר, 6 ימים בשבוע, ובנוסף תורנויות שבת תכופות. שנים רבות פינקה רעיה מחזורים של תינוקות באוכל טעים, בריא ומעודן, עם תוספות לקינוח של לביבות מתוקות או כדורי גבינה.
במשך שנים סבלה רעיה מבריאות לקויה. מהמטבח עברה לעבוד במתפרה. גם כאן השקיעה בעבודתה, חריצות, מסירות והתמדה.
כשנפגעה גם בריאותו של משה ולא היה עוד ביכולתם לתפקד באופן עצמאי, עברו לגור ב”בית אשלים” יחד בחדר משפחה משלהם. במסגרת זו זכו לטיפול מסור מצד עובדי הבית, וכמובן למעטפת חמה ואוהבת של כל בנות המשפחה, יום יום, שנה אחר שנה. יחד משפחתי שגדל והתרחב, וכלל נכדים ונכדות וגם נינים. מקור של נחת וגאווה בערבו של יום. גם לאחר מותו של משה, המשיכה רעיה לדבוק בחיים. שותפת מלאה לפעילויות השונות ב”סביון” ו”בבית אשלים”, שומרת על קשרים חברתיים עם דיירי הבית, וערה למתרחש ולקורה בחוץ. רעיה נפטרה בחטף בליל שבת, מות צדיקים. המוות הוא עצוב, אך מסכת החיים הושלמה בכבוד. לפני מספר ימים ציינה המשפחה את יום השנה למותו של משה. רעיה עמדה ליד קברו, והבטיחה לו שבקרוב מאוד היא תצטרף אליו. הבטיחה וקיימה.

בת 91 הייתה במותה, מתוכם 68 שנים חברה בקיבוץ אפיקים.

הניחה: בנות: שושנה (שושי), צביה, רוני, נירית ומורן, נכדים בני משפחה.

יהי זכרה ברוך