דף הנצחה לקן יצחק (איזיה) ז”ל (07/08/1909 – 07/09/2003) ( – י אלל תשס”ג )
שם האב: יעקב. שם האם הלינה. חבר הקיבוץ משנת 1931 איזייה נולד בשנת 1909, בעייר דזנקוי, בחבל קרים שבדרום רוסיה, למשפחת פועלים צנועה. כשפרצה מלחמת האזרחים ברוסיה עברה משפחתו לעיר סימפרופול, שם השלים את לימודיו התיכוניים. באותן שנים הצטרף לתנועת “השומר הצעיר”, שפעלה במחתרת. הוא נאסר ונשלח לגירוש בסיביר. שלוש שנים שהה איזייה בסיביר, ובמהלכן הכיר את רחל לבית גינזבורג. משקיבל איזייה את רשות השלטונות לעזוב את רוסיה ולעלות ארצה, חזר לביקור פרידה ממשפחתו עלה על הרכבת לאודסה, ומשם הפליג באונייה ישר לנמל יפו בארץ-ישראל. בקיץ 1930 הצטרף לקיבוץ “השומר הצעיר” מס.ס.ס.ר שישב בחצר-כנרת. כאן פגש שוב את רחל שעלתה לארץ שנתיים לפניו, נשא אותה לאישה, וכאן נולדו ילדיהם. במשך שנים רבות עבד איזייה כמרכז מחסן החלקים הכללי, וכן כיהן שנים אחדות בתפקיד רכז קניות. מחלתה ומותה של רחל אשתו, היכו בו מכה קשה. לימים, כשפגש את אני, שיקם את חייו המשפחתיים, ויחד ידעו שנים רבות ויפות של נחת מהמשפחה המורחבת שהלכה והתרחבה. מכה קשה נוספת ניחתה על איזייה עם מותו הפתאומי של אלי, בנו הבכור. כשעזב את עבודתו במחסן הכללי, עבר איזייה לעבוד ב”חמד”, והתמיד בעבודה זו מספר שנים. הוא העיד על עצמו שבחמד מצא עבודה שטוב לו איתה, חשוב לעשותה, והוא שמח שיש בכוחו לבצעה. כשפרש מעבודתו בחמד, אפשר היה לראות אותו כמעט כל יום, יוצא אל הרחבה שלפני ביתו, מגרף את עלי השלכת, מטפח את הגינה, ודואג שעובדי הנוי יפנו את הערמות. שהרי איכות הסביבה, חצרו של הקיבוץ, יקרה לאין ערוך, אולי אפילו יותר מהבית פנימה. הוא הקפיד ללכת ברגל כמה שאפשר, רכב על אופניו, שמר על עצמאותו, בעזרתה ובתמיכתה המסורה של אני. איזייה ידע להזדקן בכבוד, בצניעות ובשלווה, מוקף בבני משפחתו, בבית חם ואוהב. בתקופת חייו האחרונה, תקפה אותו מחלה שפגעה בו בחטף וקטעה את פתיל חייו. בן 94 היה במותו. אייזה ייזכר בתכונתו הבולטת – השמירה על רכוש הכלל, “בזבוז” הייתה בעיניו מילת גנאי. צנוע היה באורח חייו, הסתפק במועט, אך קנאי לרכוש הכלל. הניח: אישה – אני, בנים – יורם ויוסי, בת – עפרה, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
