קריסטל שמעון ז”ל

דף הנצחה לקריסטל שמעון  ז”ל   (30/12/1925 – 07/02/2015)     ( יג טבת תרפ”ו  –  יח תשע”ה )

שם האב: שמואל שם האם: נחמה
חבר קיבוץ אפיקים משנת 1948

שמעון נולד בדצמבר 1925 בלטביה, בעיירה דובלה. בן יחיד להוריו נחמה ושמואל.
לאביו הייתה חנות בגדים. האם הייתה עקרת-בית. משפחה יהודית מסורתית שקיימה את חגי היהודים כהלכתם ואף הייתה פתוחה לתרבות הסביבה. בבית דיברו גרמנית.
שמעון למד בבי”ס יסודי לטבי. יותר מאוחר עברה המשפחה לליטא לחיות בקרבת הדודים, שם למד בבי”ס תיכון עברי. היו לו שנים של ילדות יפה ומאושרת בחיק המשפחה המורחבת. הוא היה תלמיד טוב שאהב ללמוד, במיוחד מתמטיקה וגיאוגרפיה. היו לו חברים רבים, השתתף בחוגים שונים, אהב לקרוא ספרות יפה, ואף הצטרף לתנועת הנוער של בית”ר. בתנועה היו פעילויות שונות הקשורות להתפתחות הציונית וההתיישבות בארץ-ישראל. המועדון של בית”ר שימש מרכז חברתי לנערים הצעירים.
שמעון “נדבק” בחיידק הציוני והזדהה עם דרכו. הכל השתנה בשנת 1941 עם פלישת הגרמנים לליטא. תוך זמן קצר הוקם הגטו היהודי והחיים היפים והרגועים הפכו לבלתי נסבלים. שמעון הנער נשלח למחנות עבודה, אז החלה מסכת אין-סופית של ייסורים, רעב, השפלות, ייאוש וחוסר- אונים. בשלהי המלחמה היה במחנה דכאו בגרמניה, וכשהתקרבו האמריקאים לאזור, חיסלו הגרמנים את המחנה והצעידו את האסירים, תשושים ורעבים, לכיוון קו ההגנה האחרון שלהם בהרי טירול. רבים מהאסירים כשלו ונפלו בדרך. מי שפיגר, נורה על-ידי השומרים הגרמנים. לילה אחד, שכבו האסירים לישון בשלג, וכשקמו בבוקר, ראו שהשומרים הגרמנים נעלמו. יותר מאוחר הגיעו הטנקים האמריקאים הראשונים. האסירים עמדו עטופי- קרעים, ונופפו להם בידיהם. החיילים האמריקאים החלו לבכות וזרקו לאסירים ממתקים, סיגריות ודברי מזון.
לאחר השחרור הגיע שמעון, כמו ניצולים רבים אחרים, למחנות העקורים בגרמניה.
הוא הצטרף לקבוצת ההכשרה של “המעפילים” במסגרת תנועת נוח”מ. הוא רצה לחיות בארץ, להקים משפחה ולגדל את ילדיו כאזרחים ישראלים. אמנם הדודים מאמריקה הציעו לו להצטרף אליהם, אך שמעון היה נחוש באמונתו כי מקומם של היהודים בארץ-ישראל.
יחד עם עוד כמה חברים התנדב לפעולות במבצעי “הבריחה”, בה הבריחו יהודים במסגרת העלייה הבלתי-לגאלית, ממזרח גרמניה לאיטליה או לצרפת, לכיוון הנמלים לחופי הים-התיכון. בקבוצת ההכשרה פגש שמעון את צילה. הם התחתנו בחתונה צנועה בלווי חבריהם מההכשרה. שמעון לא עלה ארצה עם כל הקבוצה, כי חיכה לאמו שתקבל גם היא רישיון עלייה. רק לאחר כשנתיים הצטרפה המשפחה הצעירה לחברים באפיקים, כשצילה בחודשי הריון מתקדמים עם הבת הבכורה בתיה. שמעון התגייס לצבא, היה בקורס פיקוד של הנח”ל והשתחרר בדרגת סרן. כמה שנים לאחר מכן לחם ב“מבצע סיני”.
לאחר מכן, הצטרף שמעון לענף התובלה באפיקים ועבד כנהג משאית בענף שהיה אז אחד הגדולים והמכובדים בקיבוץ.
בשנים 1961-1960 התגייס שמעון לעבודה בתנועה, למחלקת ההכשרות של איחוד הקבוצות והקיבוצים.
אחרי כן, עבר לעבוד בקלת שהפך למפעל חייו. שמעון כיהן כל השנים בתפקידים בכירים וניהוליים במפעל, אך בעיקר התמסר לשיווק ופיתוח המוצרים. במסגרת עבודתו יצא לרחבי העולם, מצפון אירופה ועד אפריקה, כדי להביא את “בשורתה” של קלת לשווקים רבים ככל שניתן. היו אלה ימי הזוהר של קלת, אך הבעיות היו מורכבות מאד. שמעון ידע להתמודד עם מורכבות הבעיות והקשיים, בנועם הליכותיו, בקשירת יחסי ידידות, אמון והערכה, בראייה רחבה וחכמה וביכולת לקבל החלטות וליישמן.
בנוסף, הוא אף שימש בתפקיד מא”ז הקיבוץ, והשתתף כחבר בוועדות שונות כמו: ועדת דירות, ועדת נסיעות ועוד.
באפיקים נולדו לשמעון וצילה ארבע בנותיהם – בתיה, אורנה, ענת ויעל. שמעון היה אב מסור ודואג והבנות הפכו ל“גולת הכותרת של חייו”. המשפחה הייתה חמה ומאושרת.
בשנים האחרונות חלה שמעון במחלה קשה ואושפז ב“בית אשלים”. כאן זכה לטיפול מסור, כשצילה ובתיה נמצאות כל הזמן לצידו לתמוך, לעזור, להקל ולהאיר במידת האפשר את האפלה שהשתלטה על חייו, עד שנגאל מייסוריו, והוא בן 89 שנים.
67 שנים היה חבר קיבוץ אפיקים.
תם סיפור חייו של שמעון – סיפור חיים עשיר בפעילות ויצירה, בהתמודדות וניצחון, ובאהבה ואמונה גדולה.

הניח: אישה – צילה, בנות: בתיה, אורנה, יעל וענת, נכדים ובני משפחה.

יהי זכרו ברוך.